קראתי את הידיעה בעיתון ולא האמנתי למראה עיניי: ''משרד החוץ נגד גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל – ארבע המדינות איבדו את אמינותן והפכו עצמן ללא רלוונטיות''.
הרכילות אומרת כי בכוונת סגן שר החוץ, מיודענו, לזמן את ארבעת שגרירי המדינות, ולנזוף בהם בעוד הם יישובים על כיסאות נמוכים...
חיפשתי ואני ממתין עדיין לראות את המשכו של הסיפור – ''משרד החוץ מתלבט עדיין – כלום ראוי לסגור לחלוטין את שגרירות ישראל בארבע המדינות ה''בלתי רלבנטיות'' או להסתפק בשלב זה בהורדת דרוג הנציגויות וצמצום הסגל''.
אין לי ספק. הכרזה זו מחייבת התערבות מיידית של
רונן שובל ושל ארגון ''אם תרצו'' שהוא עומד בראשו. הודעה זו מעידה ללא ספק כי משרד החוץ הפך לעמותה הנהנית מתמיכתן של ממשלות זרות ונועדה לפגוע ולחבל באינטרסים הלאומיים של ישראל. וכי אחרת, כיצד ניתן להסביר זאת? כיצד ניתן להסביר צעד קיצוני כזה שבא לפגוע ביחסים עם מדינות הקרובות והידידות לנו ביותר ביבשת האירופית.
אין די בכך. אני קורא לח''כים
לוין,
אלקין,
אקוניס ולכמה אחרים ליזום הצעת חוק הקוראת לבטל את משרד החוץ. פעילותו של משרד זה פוגעת קשה באינטרסים המדיניים של ישראל מה גם שהחזקתו מהווה בזבוז של משאבי המדינה. שהרי מכלול היחסים שבין ישראל לארה''ב מטופל ע''י משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון, ואלו יחסינו אם הפלסטינים – ממילא מוקפאים. את הטיפול בבעיות הקונסולריות – יש להעביר למשרדי הסוכנות היהודית ואל-על, הפזורים בבירות השונות.
ובכל זאת, על מה יצא הקצף? ארבע המדינות האירופיות גינו את ההסלמה בהתקפות האלימות המבוצעות על ידי מתנחלים נגד מסגדים בגדה המערבית, והן קראו לממשלת ישראל ''לעמוד במחויבותה להעמיד את המבצעים לדין ולשים קץ לפטור מענישה''. עוד נאמר בהודעת הארבע כי האצת הבנייה בהתנחלויות היא ''הרסנית'' (
ארה''ב נגד הגינוי...).
הדברים מביכים – הדברים שבגינוי הם אמת לאמיתה. הארץ רעשה כולה לאחר פעולת ''תג מחיר'' בה הותקפו גורמי צה''ל (אגב – הארץ אמנם רעשה, אך תוצאות כלשהן טרם ראינו). הארץ איננה רועשת ממעשים של יום יום (אפילו לא בחשכת הלילה) של עקירת עצי זית, יידוי אבנים, ופגיעה ברכוש פלסטיני.
אנו שומעים הערות, תגובות וגינויים בנושאים אלה מזה שנים. רובם נאמרים באוזנינו בסגנון דיפלומטי מכובד. ואין מדובר רק בארבע המדינות הללו. אנו שומעים אותם דברים מעוד מדינות רבות אחרות. וכאשר אין תגובה והתייחסות מצדנו לדברי הביקורת חדלות מדינות אלה, אחת לאחת, מלהיות ידידותינו.
ואחרי הכול – מי צריך ידידים בעולם - אנו סומכים ובוטחים כי וושינגטון היא שתעמוד לימיננו, היא שתצילנו מיד צר ואויב, שוב ושוב.
ומה שהכי נורא – עם ישראל מוטרד היום מהדרת נשים והפרדתן מגברים בחדרי הכושר או בקרון הרכבת. דומה כי מערכת יחסינו עם העולם איננה מטרידה איש.
זה לא מצחיק – זה מאד עצוב
