די לתגובות הפבלוביות!

אם היה מי שהאמין כי למדנו משהו מעסקת שליט – טעות הייתה בידו. לא למדנו דבר, והתגובה הישראלית חזרה להיות התגובה הפאבלובית. על כל רקטת קסאם, על כל טיל גראד – פותחים במטה הכללי מיד את תיק המטרות שברצועת עזה, אותו תיק שרב-אלוף אשכנזי מסר לידיו של רב-אלוף גנץ. עושים אן-דן-דינו ומורים למטוסי חיל האוויר – לתקוף את אחת המטרות שבתיק!

עסקת שליט הושגה והושלמה כיוון שהשכלנו לדבר עם הנהגת החמאס. אכן, לא עשינו זאת במישרין, פנים-אל-פנים. ניצלנו את התיווך האפקטיבי של ההנהגה הצבאית בקהיר, הנהגה שלא רק נענתה לפנייתנו לתווך ולהשלים העסקה, אלא עשתה זאת גם מתוך אינטרסים שלה. אינטרסים המונעים ממכלול היחסים הסבוך שבינה לישראל ובינה למי שהוא היום בעל הבית ברצועה.

למדנו בפרשיה זו כי יש לנו עם מי לדבר, יש ברצועה מי שמסוגל לקבל החלטות ויש צינורות להגיע ולדבר עם הנהגה זו, צינורות המוכנים ואף מעוניינים לפעול.

טיל הגראד שנורה ע''י חוליית הג'יהאד האסלאמי נועד להעמיד במבחן את מנהיגות החמאס לא פחות משנועד לבחון את התגובה הישראלית.

הגיעה השעה כי נחזור לימי ראש הממשלה המנוח, לוי אשכול ז''ל, אשר לא נרתע מלומר ''הפנקס פתוח והיד רושמת''. יכולנו וצריכים היינו להתאפק. אף שהטיל נורה ללא פרובוקציה מוקדמת מצדנו יכולנו ליהנות מן העובדה שלא היו נפגעים ולא נגרם אצלנו נזק. וכך, ובמקום להגיב פאבלובית, כמנהגנו, יכולנו לבקש את תיווכה של ההנהגה הצבאית המצרית. אפשר היה ללמוד כיצד מתכוונים מנהיגי החמאס שברצועה לפעול ולהגיב, וזאת תוך העברת אזהרה חד-משמעית כי ישראל תגיב בחריפות אם לא יובטח השקט.

כאמור – פאבלוב גבר אצלנו שוב על שיקול הדעת, על האפשרות לנסות גם דרך אחרת, דרך שבוחנת אפשרות למנוע אסלמה, למנוע אבדן שליטה.

חבל!