את הביטוי 'הכי גרוע שאין חוק', שמעתי בתחילת שנות ה-2000 מיוסף שעזב בחיפזון את ארגנטינה. הוא נטש את חנות הרהיטים הגדולה שלו בבואנוס איירס, נטש את דירתו, לקח את משפחתו ועלה לארץ. יותר נכון ברח לישראל.
לפרנסתו, התחיל לעבוד במחלקת הבשר בסופרמרקט אשתו יוליה עבדה כקופאית, ובנו כסבל במחלקת הירקות.
היה לי מעניין לשוחח איתו, יהודי, חילוני לחלוטין, רחוק מהדת זה דורות רבים, אפילו ברית מילה לא עשו לו ולא לבנו, אשתו יוליה אף היא יהודיה.
הוא אמר בגלוי כי עלה לישראל כי לא קיבל אשרה לאמריקה, והמצב בארגנטינה הפך להיות בלתי נסבל, מסוכן ומפחיד. המשטרה לא מתפקדת, שופטים משחררים רוצחים לאחר שכנופיתם מאיימת על חיי משפחתם, כנופיות פורצות לבתי הכלא ומשחררות את חברי הכנופיה ממאסרים ארוכים, איש הישר בעניו יעשה, כל דאלים גבר.
הכי גרוע אמר לי כשאין חוק.
לאחר כמה שנים בישראל, הפכנו להיות ידידים טובים, שוחחנו רבות, איש חכם. בנו ויקטור חזר למורת רוחו ורוחה של אשתו בתשובה (לידיעתה של רבקה חברתנו לפורום) התחתן עם בחורה מקסימה ממוצא אתיופי והם עברו לכור ההיתוך היהודי חרדי בבית שמש.
אולם יוסף חזר בשנת 2007 לארגנטינה לחנותו, לביתו היפה בשכונת פלרמו, למולדתו. לפני שנסע, ישבנו לילה שלם על בקבוק שיבאס משובח. אתה זוכר, אמר לי, שאמרתי שהכי גרוע שאין חוק, אני חוזר לבואנוס איירס כי החוק חזר והוא הרבה יותר חזק היום בארגנטינה מאשר בישראל.
אצלנו, מסתבר, קיים של כרסום הדרגתי של שלטון החוק. לאט, לאט שלטון החוק נפרם. שחרור האסירים הערבים הרוצחים הערבים השפוטים, כדי לשחרר את החייל שליט הוא עוד שלב בתהליך הזה. ביזוי החוק ומערכת המשפט מתקרב והולך לממדי המציאות בארגנטינה של שנת 2000. כמו ירית עוד כדור בכושר השרידות שלנו כמדינה.
דומה התהליך לכרסום הדרגתי של סלע בחוף – לאט, לאט הוא נשחק עד שבשלב מסויים הוא מתמוטט והופך לערימת עפר.
האם לנו הישראלים שאין לנו דרכון אחר יהיה לאן לברוח?
מקרה שליט: הכי גרוע שאין חוק
