המון מצרי זועם הרס את החומה שנבנתה סביב שגרירות ישראל בקהיר, והצליח לפרוץ למשרדי השגרירות. שישה מאבטחים התבצרו בחדר הביטחון, עם אקדחים שלופים וקיוו שההמון לא יפרוץ לחדר, שתוצאתו יכלה להיות מרחץ דמים. ראש הממשלה
בנימין נתניהו טילפן לנשיא ארה''ב
ברק אובמה, וביקש את התערבותו והוא אכן נענה עם תוצאה חיובית. יחידת קומנדו מצרית פילסה דרכה לקומת השגרירות וחילצה את המאבטחים. טרגדיה גדולה נמנעה.
לישראל נולד גיבור חדש, האחראי על המאבטחים בשגרירות, יונתן שמו, שקיבל שבחים על גילוי קור רוח והימנעות מירי. זו דווקא תפנית רעננה. בישראל גיבורים הם בדרך כלל כאלה שיורים והורגים, הפעם יש לנו גיבור שלא הרג. יפה.
לאחר שישראל הוציאה ממצרים את כל סגל השגרירות על משפחותיהם, החל תור הפרשנים והמומחים. הקול הבולט נשמע בערך כך: במצרים שורר כאוס. השלטון הצבאי איבד את השליטה. האחים המוסלמים מנצלים את המצב ומסיתים את ההמון נגד ישראל. לכך מצטרפות הכרזותיהם של ראש הממשלה ושר החוץ, לפיהן התסיסה העוברת על העולם הערבי אינה קשורה לישראל.
בכל הדברים האלה יש בודאי לפחות גרעין של אמת, אבל היא לא מסבירה מהיכן שואבים המצרים את השנאה היוקדת לישראל? שהרי מצרים אינה ידועה בשנאת יהודים. אפשר להביא כדוגמה את
הרמב''ם (רבי משה בן מימון 1138 – 1204) מגדולי הפוסקים בכל הדורות, שכונה ''הנשר הגדול'' ועליו נאמר ''ממשה עד משה לא קם כמשה'', שהיה גם מדען ורופא, ושימש כרופאו של המלך
צאלח א דין.
אפשר להזכיר את היהודים שחיו במצרים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 והיו משולבים בחיי הרוח והתרבות של מצרים.
ד''ר
מירה צורף מהחוג למזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב ניסתה להפיל את התיק על הנשיא
גמאל עבד אל נאצר (ערוץ 10, 11 בספטמבר 2011). לדבריה הוא שטף את ההמונים בשנאת ישראל. קצת פשטני מדי. שהרי הנשיא נאצר ניהל מגעים עם ישראל בימי כהונתו של
משה שרת כראש ממשלה (1954-55) שנקטעו על ידי
בן גוריון שעה שחזר לראשות הממשלה.
אם נאצר שנא את ישראל, אזי ישראל סיפקה לו כמה סיבות, כמו רשת הריגול והחבלה שהקימה ישראל בקהיר וחבריה היו אזרחים יהודים מצרים.
כזכור מטרת הרשת הייתה לחבל ביחסי מצרים עם המערב באמצעות הנחת פצצות במרכזי התרבות של אנגליה וארה''ב. המזימה נחשפה וחברי הרשת הועמדו לדין. שניים נידונו למוות והשאר לשנות מאסר ארוכות. הקמת הרשת הייתה מעשה איוולת לגופו של עניין וניזקה הנוסף שהפיחה רוח במפרשי הטוענים שיהודים אינם נאמנים למדינות בהן הם אזרחים. הלקח לא נלמד וממשלות ישראל חזרו על אותה טעות בהפעלת המרגל
ג'ונתן פולארד (גיבור ישראל בהתנחלויות).
ובל נשכח את פעולות התגמול של שנות החמישים בהן נהרגו מאות חיילים מצריים ואשר בחלקן לפחות היו פרובוקציה ישראלית במטרה לשמר את המתח הביטחוני, שכבר אז הוכח כמתכון יעיל למה שבן גוריון כינה ''הפיכת שבטי ישראל לאומה אחת''. (מידע מאלף בנושא זה מצוי בספרו של פרופסור
בני מוריס, ''
מלחמות הגבול של ישראל 1949 – 1956.) ב-1956 חברה ישראל לשתי המעצמות הקולוניאליות, אנגליה וצרפת, במלחמתן נגד מצרים במטרה לבטל את הלאמת תעלת סואץ. ביוני 1967 פתחה ישראל במלחמה נגד מצרים, שהסתיימה בתבוסתה. שתי המלחמות לא הפכו את נאצר לחובב ציון.
הסכם השלום עם מצרים נשא בחובו תקווה ששנאת האויב תומר בידידות. לא כך קרה. האם הכל באשמת האחים המוסלמים, שאיני חולק על תרומתם השלילית, או שמא יש גם לישראל תרומה כלשהי?
מאז הסכם השלום עם ישראל נחשף האזרח המצרי לשורה של אירועים שלא הרבו אהבת ישראל. הנה רשימה חלקית: 18 שנות מלחמת לבנון הראשונה על מוראותיה (הפצצות על ביירות, על בתי חולים ובתי ספר, הטבח במחנות הפליטים סברה ושאתילה); המשך הכיבוש, האינתיפאדה הראשונה והשנייה בהן הרגה ישראל אלפי פלסטינים; מלחמת לבנון השנייה שילדים ממשיכים להיהרג בגינה מאלפי פצצות מצרר ישראליות הפזורות באזורי מגורים; מבצע ''עופרת יצוקה'' שהיה כרוך בפשעי מלחמה; ולאחרונה, הריגת חיילים מצריים. האם לכל אלה אין תרומה צנועה לשנאת ישראל במצרים?
ה-11 בספטמבר
ארצות הברית ציינה עשור למתקפת הטרור שהפילה את מגדלי תאומים בניו יורק. צפיתי בטקס והיו בו רגעים מרגשים, כמו הקראת שמות הקורבנות על ידי קרובי משפחה. ריגש אותי הילד בן ה-10 שלא הכיר את אביו אבל הרעיף עליו מילות אהבה.
האם קורבנות הטרור הם רק אותם שלושת אלפים שנהרגו ב-11 בספטמבר 2001? יגיע הרגע בו אמריקה תכיר בכך שגם קורבנות הפלישה האמריקאית לעיראק שהייתה מבוססת על שקרים, הם קורבנות הטרור. מי יקרא את שמות מאה אלף ההרוגים העיראקים? גם שם לכל אדם יש שם.
האם אנו בפתחה של מלחמה גרענית?
האלוף
אייל אייזנברג, שהוא מפקד פיקוד העורף, נשא לפני מספר ימים הרצאה ובה הילך אימים על אזרחי ישראל, והזהיר כי אנו צפויים למלחמה טוטלית בה יופעל גם נשק השמדה המונית. כמעט באותו זמן פרסם ''ידיעות אחרונות'', העיתון הנפוץ במדינה, כתבה מאד אוהדת על צי הצוללות של חיל הים, תחת הכותרת ''חוד החנית'', ובה מידע על הצוללות החדשות שנבנו בגרמניה הנושאות טילים גרעיניים. כתבה כזו לא מתפרסמת בלי הנחיית הצבא.
במקביל פורסם כי בכור בדימונה התנהל תרגיל המדמה פגיעת טילים בכור ודליפה רדיואקטיבית.
האם הטרוף הגרעיני מלחך את אדרת השלטון הישראלי? האם ד''ר סטריינג'לאב התמקם בקבינט המלחמה של ממשלת ישראל?
האם ברק אובמה בסוד העניין? או שמא הוא הולך להיות מופתע? מאחר והוא הצהיר כי הוא תומך במזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני, כדאי שיפעל לריסון ישראל לפני שכולנו נעלה השמיימה יחד עם ענני הפטרייה הגרעינית. שאז זה יהיה מאוחר מדי.
היה או לא היה?
הנה תרגיל מחשבתי. אני חוזר לשנת 1948 ומוצא עצמי בויכוח סוער עם קומוניסט שרוף, מתומכיו המסורים של
סטלין, הוא שמש העמים, שרואה במשטר הסובייטי את גן העדן המצפה לנו מעבר לפינה.
אני אומר לו, תראה במה אתה תומך, במשטר עריץ הכולא את מתנגדיו במחנות מעצר, אין חופש ביטוי, אין בחירות חופשיות, מדינה החיה בפחד וכך הלאה. הוא עונה לי שאני קורבן של תעמולה אנטי סובייטית, ומציע לי כי במקום לחזור כמו תוכי אחר סיסמאות האימפריאליזם האמריקאי, מוטב להיאבק נגד פשעיו, כמו למשל ניסיונות רפואיים שעורכת ממשלת ארה''ב מאז 1946 באלפי אזרחי גואטמלה שהודבקו במחלות מין כדי לבחון יעילות של תרופות. עשרות מתו במהלך הניסויים.
אני אומר לו, שזה נשמע באוזניי הזוי. לא יתכן שארה''ב, ששופטיה ישבו במשפטי נירנברג ושפטו פושעים נאצים שביצעו ניסויים כאלה, תבצע פשעים כאלה, מה עוד זמן כה קצר לאחר תום מלחמת העולם. אתה שטוף בשנאה לאמריקאים, אני אומר לו, אין טעם להתווכח איתך, ועוזב אותו לנפשו.
עברו מאז למעלה מ-50 שנים ואני קורא ידיעה בעיתון ''מעריב'' (31 באוגוסט 2011) תחת הכותרת ''הסודות האפלים של אמריקה'' המאשרת את כל הסיפור, כלומר, שבשנים 1946-48 ערכו רופאים אמריקאים בשליחות הממשל האמריקאי ובניגוד לכל הקודים של אתיקה רפואית, ניסיונות באלפי אסירים, זונות יתומים, חיילים, ילדים ואנשים עם בעיות נפשיות מגואטמלה שהודבקו בכוונה במחלות מין כדי לבדוק את יעילות האנטיביוטיקה.
שרת החוץ של ארה''ב
הילרי קלינטון ושרת הבריאות
קתלין סבליוס פרסמו הודעת התנצלות רשמית שבה נאמר:
אנחנו מזועזעות שמחקר בלתי נתפש כזה בוצע באצטלה של בריאות הציבור. כמו כן הוקם מערך תשלום פיצוים לקורבנות.
מדובר בפרק אפל בהיסטוריה שלנו אמרה
אמי גוטמן מאוניברסיטת פנסילבניה שעמדה בראש הוועדה שבדקה את הנושא.
מדוע אני מזכיר את האירוע הזה? לפני מספר שבועות בוצעה התקפת טרור על ישראל מגבול ישראל מצרים בסיני, בה נהרגו אזרחים וחיילים.
פורסם כי השב''כ מסר מידע מדויק על החוליה, כולל המיקום ממנו תתרחש ההתקפה. ואף על פי כן ישראל לא נערכה כיאות. התוצאות היו בהתאם.
מישהו העלה את הסברה שנתניהו ו
ברק היו מעוניינים באיזו תקרית ביטחונית, שתסיט את תשומת הלב מהמחאה החברתית ששטפה את ישראל לעבר בעיות ביטחוניות. לכן לא נקטו בכל אמצעי ההגנה. אפשר היה לסגור את הכביש הסמוך לגבול, או אז הפגיעה בנוסעים הייתה נמנעת. אבל זה בדיוק מה שנתניהו וברק היו זקוקים לו: כמה הרוגים שמצדיקים מיד הפעלת מטוסים להפצצות על עזה, מה שמביא לירי תשובה של רקטות על ישראל, מה שמעורר חרדה וזעם ודרישות לעוד הפצצות, ובינתיים המחאה החברתית נדחקת לקרן זווית.
אלא שמשהו השתבש בתוכניות. המצרים הזהירו את ישראל שאם תיזום עוד ''עופרת יצוקה'' יבוא הקץ להסכם השלום, וגם אמריקה קצת לחצה. הפעם האיום עבד והמלחמה נמנעה.
מרבית הפרשנים דחו סברה זו פה אחד, כפי שאני דחיתי את דברי הקומוניסט. הבעיה היא שבעברה של ישראל כבר היו מקרים כאלה, לכן אינני מוציא זאת מכלל אפשרות. מה באמת קרה, את זאת ידעו אולי נכדותיי בנות השנה והשלוש, שבעוד חמישים שנים ייחשפו למידע שהיום הוא חסוי.
טרור המתנחלים עולה מדרגה
פעילת ''שלום עכשיו'' קיבלה איומים על חייה, וחדר המדרגות של בית מגוריה נמרח בסיסמאות בנוסח בוגדת וכיוצא באלה מינוחים הלקוחים מהלקסיקון הפשיסטי. הפלנגות הפשיסטיות של המתנחלים פועלות ללא הפרעה בשטחים הכבושים במסגרת מדיניות ''תג מחיר''. המתנחלים שורפים מסגדים ומזהמים אותם בדברי נאצה, שורפים מכוניות ולעתים אף רוצחים פלסטינים. עתה הם מפעילים שיטות טרור דומות גם כלפי פעילי שלום בתוך הקו הירוק.
הגיעה העת להפריך את האמונה שהשתרשה בחלקים של הציבור בישראל, לפיה יש מתנחלים קיצונים ויש מתונים. הראשונים מפרי חוק, האחרונים שומרי חוק.
אין חיה כזו כמו מתנחל שומר חוק. הם כולם מפרי חוק מעצם ישיבתם בשטחים הכבושים. יש חלוקת עבודה ביניהם. הקרויים מתונים תפקידם להשתלט על מוקדי הכוח הציבוריים, ממשלה, משפט, צבא, משטרה ותקשורת. ואכן, אנו רואים מספר הולך וגדל של מתנחלים חובשי כיפות סרוגות ותומכיהם משתלבים בכל שדרות השלטון. יש היום יותר שופטים מתנחלים, קצינים מתנחלים, שרים מתנחלים, עיתונאים מתנחלים ותומכיהם בהשוואה לעבר.
הצבא הישראלי נמצא בתהליך התחרדות. יש יחידות האוסרות על שירת נשים. בימים אלה התגייסו למשטרה בוגרי ישיבות הכיפות הסרוגות כקבוצה מאורגנת. הסיכוי ששוטר מתנחל יגן על זכויות דמוקרטיות של ערבים או אנשי שמאל דומה לסיכוי שהיה ליהודי בפרעות ליל הבדולח למצוא שוטר גרמני שיגן עליו מפני הפורעים.
תפקיד המתנחלים הקיצונים, הפועלים בשיטות טרור והפחדה, לדאוג לכך שהמערכת הממוסדת תתקן את מסלולה באותם מקרים בהם סבורים המתנחלים כי התרחקה מהם מעט. כאשר מתנחלי טרור אלו נכנסו לפני ימים ספורים למחנה צבאי בשטחים הכבושים וחיבלו במכוניות, אין לפרשו כאילו הצבא והמתנחלים עומדים משני קווי החזית, אלא זוהי תזכורת למפקדים כי הם נועדו לשרת את המתנחלים ולפגוע רק בערבים. המתנחלים המתונים כביכול מגנים את הקיצונים, אבל זוהי קריצת עין.
הרמז נקלט. עובדה, שהצבא, המשטרה והשב''כ, השליטים בשטחים, שמגלים יעילות באיתור כל ילד פלסטיני בן 7 שזורק אבן, לא איתרו עד היום איש מהמתנחלים שהציתו מסגדים. גם באיתור מתנחלים שרצחו פלסטינים מגלים השלטונות רשלנות. ''הרוצח לא נמצא'', הוא לעתים הודעה לקונית של משטרת השטחים הכבושים.
מערכת המשפט אולפה אף היא במשך השנים. בית המשפט העליון קיבל ב-44 שנות הכיבוש אלפי החלטות המגבות את הכיבוש וההתנחלויות. רק לאחרונה פטרה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בהסכמת שתיים מעמיתותיה 2 שוטרים מהעמדה לדין אף כי לא הייתה מחלוקת שהם הרגו ילדה פלסטינית בת 10 שיצאה מבית ספרה לקנות ממתק. יחד עם זאת יש לשופטים עניין ליצור בעולם רושם כאלו מדובר בבית משפט ליברלי, על כן אחת לכמה זמן הם מנפקים פסיקה ליברלית אותה הם מתרגמים לאנגלית ושולחים לממסדים משפטיים באקדמיה ובשלטון במדינות המערב. בהקשר זה יש לראות את החלטת בית המשפט העליון לפנות את התנחלות מגרון שנבנתה על קרקע פלסטינית פרטית.
החלטה כזו מאחדת את המתנחלים הקיצונים והכאילו מתונים לכדי חבורה אחת שמטילה בליסטראות על בית המשפט, והשופטים מבינים את הרמז וחוזרים לשגרת התמיכה בכיבוש. כמו זו של שופט בית המשפט העליון
עוזי פוגלמן שכתב פסק דין שלקוח מחוות החיות של
ג'ורג' אורוול. הוא אישר הפקעת קרקע פרטית בשטחים הכבושים לטובת מסילת הברזל המהירה מתל אביב לירושלים, אף על פי שהחוק הבינלאומי קובע שהפקעה של הכוח הכובש יכולה להיעשות רק למטרה שמשרתת את האוכלוסייה הכבושה. מה עושה פוגלמן? בנה קונסטרוקציה הזויה לפיה הפלסטינים, שהקרקע שלהם הופקעה ולעולם לא ייהנו מהרכבת המהירה מתל אביב לירושלים, נהפכו בהבל פסיקתו למי שייהנו מהמסילה החדשה.
חזרה לאיומים ברצח על פעילת ''שלום עכשיו'' וכתובות הנאצה שנמרחו בחדר המדרגות של בית מגוריה. יש ישראלים שיוצרים אווירה תומכת לסוג זה של טרור, בהם חברי כנסת ועיתונאים מהימין שתופשים נתח הולך וגדל בתקשורת הישראלית, מנהלים מסע של רצח אופי לפעילי זכויות אדם, מכנים אותם בוגדים שדינם מוות. ישראל מזכירה את ימי גסיסתה של רפובליקת ויימאר.
שגרירות חרבה
