יצאנו בשלום מדו''ח פאלמר ונמצאנו צודקים – החוק הבינלאומי מתיר לישראל להטיל סגר ימי על רצועת עזה, החוק מתיר לישראל לעצור ספינות בלב-ים ולוודא שאינן מנסות להבריח נשק לרצועה, והחוק אף מתיר לנו להפעיל כוח לצורך ההשתלטות על ספינה אם נוסעיה מגלים התנגדות.
לא נמצאנו חכמים במבחן התוצאה – ההשתלטות על הספינה הטורקית, ה''מאווי מרמארה'', הסתיימה בתשעה הרוגים ולמעלה מארבעים נפגעי ירי בקרב נוסעי האנייה, אשר לא היו חמושים בנשק חם, נאלצנו לבטל מיד את הסגר היבשתי המוטל על הרצועה, זכינו לקיתונות של גינוי בתקשורת העולמית, הגענו למשבר חמור ומתדרדר במערכת יחסינו עם אנקרה, ואנו חרדים עתה לגורל לוחמי השייטת אשר כל אחד מהם עלול להיתבע מחר בבית-דין בינלאומי כ'פושע מלחמה'.
בעוד חודש, ואולי קצת יותר, נצטרך להתמודד עם גל ההפגנות שתופענה לאחר שרוב גדול בעצרת האו''מ יכיר בקיומה של המדינה הפלסטינית. מומחי המשפט הבינלאומי חוזרים ומרגיעים כי שוב נהיה 'צודקים' – אין משמעות משפטית להחלטה שתתקבל, רק מועצת הביטחון מוסמכת לתת מעמד חוקי למדינה חדשה, ושם ''הרי מובטח לנו הווטו האמריקאי''. ואלו הפלסטינים שבשטח יתעוררו למחרת ויתברר להם כי מאום לא השתנה במצבם.
אלא שמי שיארגנו הפעם את ההפגנות, והפעם יהיו כולם מלומדי הניסיון שלהפגנות הענק של ה''אביב'' הערבי בטוניס, במצריים, בלוב ובסוריה, אנו נעמוד בפני המונים שייקראו בפיסבוק לצאת לרחוב, לעלות על גדר ההפרדה, לעלות על מחסומי צה''ל ואולי אף להסתער לעבר התנחלות זו או אחרת ואף לנסות ולפרוץ לתוכה.
צה''ל ומשטרת ישראל אכן נערכים להתמודדות עם העימותים הצפויים. אין לי ספק – ההנחיות שניתנות לכוחות הן ברורות: להימנע מפתיחה באש חיה, ולהימנע מפגיעות בנפש. אך בל נשלה את עצמנו, לא תהא משמעות רבה להנחיות שניתנו. בעימותים שייווצרו יעמדו חלילה כוחות הביטחון בפני דילמה – אם יהיה ברצונם לקיים את המטרה ולמנוע את פריצת הגדר, למנוע דריסת מחסום, למנוע חדירה אל תוך יישוב, לא יוכלו לעשות זאת ללא אש. חלילה לנו לחזור על התמונות שראינו על ה''מאווי מרמארה''.
בל נטעה – מטרת מארגני ההפגנות הפלסטינים איננה לפרוץ גדר, איננה להשתלט על התנחלות. ההרוגים והפצועים נועדו לשרת את מטרתם.
יחד עם המפגינים נמצא בשטח עשרות ואולי מאות נציגים של התקשורת העולמית אשר יוזמנו למקום ויבואו לכסות את ה''חגיגה''. מטרתם של מארגני ההפגנות תהא מדינית – מיחד, רק אתמול הצביעו מאה וארבעים מדינות בעצרת הכללית, הצבעה שמבקשת לשים קץ לכיבוש הישראלי ומכירה בזכות קיומה של המדינה הפלסטינית, ומאידך, העימותים נועדו להציג את פניו השחורים של הכיבוש הישראלי. מאות פלסטינים הרוגים ופצועים ישרתו מטרה זו להפליא.
בעוד מערכת הביטחון עושה ונערכת כמיטב יכולתה אין ירושלים מבינה כי האתגר שבפנינו איננו בהיערכות לקראת העימות האלים, האתגר הוא בהיערכות המדינית. זהו המחדל הגדול העומד בשבועות הקרובים בפני ישראל, ממשלת ישראל משותקת לא דנה, לא נערכת ולא פועלת מדינית, זה עלול להיות מבחן יום הכיפורים החדש הבא עלינו לרעה.
צודק – אך כמה לא חכם!
