מבצע כוח ''ועדות ההתנגדות העממית'' שברצועת עזה הסתיים בהצלחה חלקית ביותר. אלמלא נתן השב''כ התרעה מוקדמת ואלמלא נפרסו כוחות מיוחדים מראש על מנת לסכל תוכנית זו, עלול היה המבצע להסתיים בצורה שונה לחלוטין. אנו, בצדק, מיצרים על האבדות שהיו לנו, ובנסיבות אלה מתחיל, גם תהליך של האשמה הדדית – פיקוד דרום מלין על השב''כ למה לא התריע מראש על תוכנית התקיפה המדוייקת של החוליות הפלסטיניות, ואלו מצד שני, מלינים על הפיקוד שלא העריך ולא נערך נכונה מראש אל מול תוכנית הפיגוע.
חבל. בטוחני כי התרעת השב''כ ניתנה לפי מיטב המידע שהיה בידיהם, וכוחות הפיקוד נערכו לפי מיטב ניסיונם והבנתם. ומשהחלה התקיפה פעלו מהר וביעילות לחיסול התוקפים. במלחמה אין לבנות על תכנונים דה-לוקס.
התוכנית המקורית של אנשי ''ועדות ההתנגדות'' הייתה לבצע פיגוע רחב מימדים באזור שאין לאורכו כמעט היערכות ביטחונית ישראלית. הם פעלו בקטע גבול ישראל שבין רפיח לאילת. זוהי רצועה באורך של למעלה מ-200 קילומטר, רצועת גבול ללא מחסום, ללא שליטה ובקרה וללא פריסה קבועה של כוחות ביטחון. אני מהרהר מה יכלו להיות התוצאות לו פעל כוח פלסטיני זה באין מפריע, כאשר לפתע מתחילות להגיע למערכת ידיעות מבולבלות על תקיפות ועל נפגעים, מבלי שניתנת הגדרה מדויקת של המקום ושל כוח האויב, וצריך היה לשלוף כוחות שלא היו ערוכים ומוכנים מראש.
ועוד נקודה מודיעינית – בסיום המבצע חוסלו כל אנשי ''ועדות ההתנגדות'' או שהצליחו לחמוק חזרה לשטח סיני. אף לא אחד נתפס חי. בעבר ידענו כי יש חשיבות רבה לתפוס את לוחמי הטרור, כולם או חלקם, בחיים. אלה משמשים תמיד מקור חיוני להשגת מודיעין על הצד השני. בנסיבות של היום, יש חשיבות נוספת לתפוס את לוחמי האויב בחיים. במערכה התקשורתית-הסברתית בה אנו מצויים, בצורך להביא ראיות מי היו לוחמי האויב ומי עומד מאחוריהם אין כמו עדות חיה כזו. אינני יודע מה היו הנחיותיו של האלוף טל רוסו ללוחמים בעניין זה – כלום הסביר את החשיבות שבהבאת שבויים חיים או שאלה פעלו לפי המסורת של ''וידוא הריגה''.
ובמישור המדיני. למבצע יוצא דופן זה של לוחמי ''ועדות ההתנגדות'' הייתה מטרה ברורה – לסכל את תוכנית ספטמבר של הרשות הפלסטינית. החלטת עצרת האו''מ, ברוב אדיר של 130 או אף יותר מדינות, המאשרת את כינונה של מדינה פלסטינית בגבולות ה-4 ביוני 67' היא מבחינתם אסון מדיני-אסטרטגי. החלטה זו תעמוד בסתירה מוחלטת ליעד שהם מציבים לעצמם – מדינה פלסטינית בכל השטח שבין הים לירדן. תוצאותיו המוגבלות של המבצע – אכן, מוגבלות לעומת מה שתוכנן על ידם ומה שעלול היה להתפתח אלמלא היינו ערוכים מראש - סיכלו השלכות מדיניות-אסטרטגיות במקרה זה.
ולבסוף, עוד הערה. איננו יכולים להרשות לעצמנו לחיות עם גבול ארוך ופרוץ כזה. מזל ההתרעה המוקדמת לא יעמוד לנו. זאת ועוד – קו גבול דומה מצוי גם במזרחו של הנגב, בגבולנו עם ממלכת ירדן. אם חלילה ישתנו התנאים הפוליטיים בממלכה זו אנו עלולים להימצא נדרשים להתמודד עם איומים כאלה גם ממזרח. אינני ממליץ להתחיל בהנחת גדר לאורך כביש הערבה, אך רצוי להכין תוכנית חרום כבר היום, תוכנית לפריסת כוחות ולהקמת מכשול אם יידרשו.
ספטמבר – הפרומו!
