בית המשפט העליון הורה למדינה לפרק את מאחז מגרון, על חמישים המשפחות המתגוררות במקום, לא יאוחר מחודש מארס בשנה הבאה. הייתה זו פסיקת-מחאה ואבדן סבלנות של בית המשפט על רקע הסחבת בה נקטו נציגי המדינה, משדחו שוב ושוב את מתן תשובתם לגבי עיתוי פירוקו של המאחז, במהלך שנים ארוכות של דיונים מתסכלים.
אפשר להבין את כעסה של הנשיאה בייניש אולם עלינו להבין גם את ההתחמקות של נציגי המדינה. התחמקות זו לא באה לזלזל בבית המשפט אלא נבעה מסימן שאלה גדול לגבי עצם יכולת המדינה להתמודד עם פירוק המאחז:
- פינוי התושבים שבמקום,
- הריסת כל המבנים שהוקמו,
- מניעת חזרה של המתנחלים והקמה מחדש של המאחז,
- ולבסוף – העמדת השטח לרשות בעליו המקוריים, תושבי הגדה המערבית.
בל נתפלא אם המדינה תנסה לעקוף או לבטל ההחלטה בדרך משפטית ואולי אף בדרך של חקיקה בכנסת אשר תייתר את הצורך להתעמת בשטח עם המתיישבים ועם האלפים הרבים שיתגייסו ויצטרפו אליהם במאבק למניעת פינויו של המאחז. אכן, אפשר שהמדינה תצא מן המשבר כאשר ידה על העליונה – מאחז מגרון יישאר על תילו.
אלא אם כן אכן יפונה המאחז, כמצוות הבג''צ, נדע בעוד כשמונה חודשים, לכל המאוחר, כי מדינת ישראל חצתה את נקודת האל-חזור והגיעה למצב בו אי אפשר יותר לדבר על הסכם מדיני של שתי מדינות לאום, זו לצד זו. הסכם כזה לא יוכל להתבצע אלא אם תהא ישראל מסוגלת לממש את ההחלטות הכואבות הכרוכות בפינוי של עשרות מאחזים ואלפי מתנחלים שיימצאו ממזרח לקווים עליהם יוסכם עם הצד הפלסטיני.
מפת ההתיישבות, אותה עיצבו מועצת יש''ע ואריאל שרון, נועדה בדיוק למטרה זו – ליצור מציאות בלתי הפיכה בשטחי יהודה ושומרון.
המשמעות של חציית נקודת האל-חזור היא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני נקלע לברירה הקשה, בין שתי אפשרויות בלבד.
האפשרות הראשונה תהא הידרדרות למדינה אחת, אחודה, מן הים ועד לנהר הירדן, מדינה אשר במוקדם או במאוחר יהפכו כל תושביה לאזרחים שווי-זכויות, אזרחים אשר לכולם זכות-בחירה והצבעה לפרלמנט. הרוב בכנסת ישראל, מודע לסכנה זו ומנסה כבר היום למנוע – באמצעות חקיקה – מן התושבים הפלסטינים את שוויון הזכויות, ובוודאי גם יעלה בידם לדחות את ההתפתחות למשך מספר שנים, ואולי אף למשך עשרות שנים. אך מדובר בדחייה בלבד.
האפשרות השנייה, ואני מניח כי בסתר ליבם שותפים לה רוב חסידיה של ארץ-ישראל השלמה, היא התפתחות מלחמתית אשר תביא לבריחה מזרחה של מרבית התושבים הפלסטיניים שבגדה המערבית, מבלי שיתאפשר לפליטים החדשים לחזור לשטח ולבתיהם עם תום קרבות הלחימה.
מבחינה זו, ומבלי שנתכוון לכך, עשה לנו הבג''צ שרות מדיני חשוב. פינוי המאחז, ולהפך – הודאה בחוסר היכולת לעשות כן, משנים מן היסוד את מרחב האופציות המדיניות העומדות בפני ישראל. וטוב שידעו ויבינו זאת הכול.
מבחן מגרון
