אין לי הרבה ידידי נפש.
אברהם הוא אחד מהם. הכרנו בישיבת ההסדר, חווינו בטוב, צלחנו ברע ונקשרו נפשותינו.
אחרי מלחמת לבנון הראשונה אברהם התחתן ועבר לגור באחת ההתנחלויות מעבר לקו הירוק, מגורי המשיכו להיות במרכז - אולם לא ויתרנו על פגישה החודשית שכללה לימוד דף יומי, שיחת חולין וארוחה משותפת .
אברהם מורה בחסד, לימד בתלמוד תורה,בד בבד פיתח משק דבורים מוצלח והדבש שהפיקו כוורותיו נמכר ברווח, והביא לו רווחה כלכלית רבה.
בשנת 1988 נעלם מביתו, לאשתו עם חמשת ילדיו, ייפוי כח נוטריוני על חשבונות הבנק והעסק וכן השאיר לה במעטפה פסק בית דין רבני - גט תנאי על מנת שתממשו, וכן את כתובתה.
העניין עורר בתחילה עניין מפני שאברהם איש אהוד ומקובל לא השאיר כל מידע, נעלם וזהו, אולם גם מאורע זה נשכח, אשתו ממשה לה את הגט, התחתנה מחדש והתפרנסה ממשק הדבורים שהותיר לה...
ואני ידעתי משהו אולם נצרתי לשוני.
חמש שנים לא שמעתי ממנו, בשנת 1993 קבלתי את הטלפון שידעתי שיום אחד יגיע. אברהם נחת בשדה התעופה בן גוריון, ואני באתי לאספו.
נפשי יצאה לראותו, וראיתיו, גבוה ונאה, ללא הכיפה והזקן, לידו אשה יפהפיה, כושית, ושני ילדים אחד בידי האשה והשני צועד לצידו ואוחז בשובל בגדו. הכרתי את האשה, יוסרא, ערביה צעירה, משבט בדואי התעמרה מאיזור בית לחם. היא עבדה אצלו במכוורת וחיש קל נוצר רומן סודי, הריון, ובריחה חפוזה לגרמניה.
ידעתי כי כשבקרתיו, חשתי באנרגיות החיוביות השוררות ביניהם, אברהם היה שקוף לדידי, והמבטים החמים שהרעיפה עליו כל אימת שחלפה בקרבתו לא נעלמו מעיני, קולו היה מתרכך כשפנה אליה, והיא נמסה כאיילה לקראת מבטו ומסיטה את החיג'ב כדי שיבחין ביפי תארה.
לקחתי אותם למלון בתל אביב, יוסרא חייכה ונפרדה ממני, אני משאירה לך אותו אבל לא ליותר מידי זמן שלא תתפוס אותו מישהי אחרת אמרה, ואז חיבקה אותו קלילות נשקה לשפתיו אמרה לו בערבית ''אשתקתילק יא אוט אילי '' (אני משתוקקת לך חתול שלי ) ועלתה.
אברהם נשאר עם בנו עמרי בן החמש שהתכרבל בידיו.
אז זה מה יש אמר, אנחנו חיים בברלין, כלכלית טוב לנו, קנינו חווה בקרבת הגבול הפולני, ואנחנו מפיקים דבש אקולוגי, כלכלית אנו מסודרים. אבל, שנינו מטורפים על הארץ הזו, חיים בגלות ולא יכולים לחזור.
הבריחה איתי היהודי מסכנת את חייה של יוסרא אנחנו חיים יחד וזה מחמיר את המצב, בני משפחתה, אחיה חושבים שהיא מתה זה הסיפור שנפוץ בשבט אם ידעו את האמת יחפשו אותנו כדי לטפל ב''חרפה'' שהטילה עליהם.
ואני הקשבתי, לא פתחתי את פי, ידעתי שיגיע הקטע הדתי, אברהם היה דתי בכל נימי נפשו, כפי ששערתי לא ויתר על לימוד התורה, בערב שבת המשיך לעלות על בגדיו הטובים להתפלל את קבלת השבת בנוסח קרליבך, לשיר זמירות ולהנות מהמקלובה ומהקובה שעושה יוסרא - הוא אף לימד אותה לעשות חלה .
האהבה בינו לבין יוסרא מיוחדת במינה, הם קשורים פיסית ונפשית, היא בחורה שלא למדה יום אחד בבית ספר אולם חיש קל למדה ממנו קרוא וכתוב בעברית, ובמהירות מדהימה למדה את השפה הגרמנית בקורס מיוחד למהגרים היא שולטת בגרמנית הרבה יותר טוב ממנו .
כעבור שעה הצטלצל הטלפון, נו יענקלה, היא לא מוכנה שתיקח אותי ממנה ליותר משעה נפרדנו והוא עלה לחדר.
מאז נפגשנו מספר פעמים, יש ליוסרא ולאברהם שישה ילדים, הוא גבוה ובלונדי, היא בדואית כושית ילדיהם הם בני תערובת מקסימים ויפים.
בנו הבכור עמרי, נמצא כיום בישראל, עבר גיור וכיום הוא לומד בישיבה נחשבת, הוא כבר נשוי ואב לילד.
יוסרא ואברהם, ממשיכים את חייהם בגלות, הגלות המתוקה, חוות ייצור הדבש בסקסוניה.
כן, המציאות עולה על כל דמיון.
אברהם ויוסרא
