השיקול העיקרי לבחירת חודשי יולי-אוגוסט למחאת האוהלים (אם בכלל היה שיקול-מוקדם כזה) נקבע בשל הנוחיות של עונת הקיץ. ניתן היה להתפנות ולהקים מאהל בשדרות רוטשילד בתקופה של הפגרה מן הלימודים, של החופשה ממקומות העבודה, וכמובן – בתקופה בה אין חשש כי מזג אוויר סוער ישבש את גל המחאה.
אף על פי כן, הבחירה בחודשים אלה השנה, חודש בלבד לפני האירועים הדרמטיים הממתינים לנו בחודש הבא – בעצרת האו''מ וכאן בשטחים הפלסטינים – הוא עיתוי אומלל.
מחאת הצעירים זוכה לאהדה רבה, כמעט מקיר לקיר. המערכת הפוליטית נתפסה בלתי מוכנה והיא מרגישה בצורך להיכנס למו''מ ומיד עם השובתים. אלה האחרונים, מגבשים את סל הדרישות שלהם ואלו המערכת הפוליטית נדרשת להעלות הצעות שכנגד.
בהנחה שאין כוונה לפרוץ את מסגרת התקציב, שאין כוונה לפתור הבעיות באמצעות תקציב אינפלציוני קיצוני, או אז, ברור שאין אפשרות לממשלה ללכת לקראת המחאה ללא שינוי משמעותי במבנה תקציב המדינה. חיפוש תשובה לכל סעיף ולכל דרישה יעלו בכסף גדול, וכסף גדול זה יכול להימצא רק מקיצוץ דראסטי בשני תחומים – ביטול או צמצום ההטבות למגזר החרדי ולהתיישבות ביהודה ושומרון וקיצוץ דראסטי בתקציב הביטחון.
קשה לראות את ממשלת ישראל במבנה הקואליציוני הקיים הולכת ומקצצת בתחום הראשון. זה נושא המצוי במוקד המצע של הממשלה הנוכחית.
אשר לתחום השני - אינני נמנה על החושדים בהנהגת המדינה כי בכוונתה ליזום חימום ביטחוני באחד מגבולותינו על מנת להסיט את דעת הקהל מן המחאה אל הסכסוך המדיני-צבאי. אלא שככל הנראה לא יהיה צורך בכך –
לוח הזמנים לעימות המדיני-ביטחוני הקרוב רשום על הקיר ובאותיות של קידוש לבנה. בעוד כשישה שבועות עומדת עצרת האומות המאוחדות להתכנס ולקבל החלטה, וברוב גדול. החלטה זו תכיר בקיומה של מדינה פלסטינית ריבונית בגבולות ה- 4 ביוני 67', מדינה שבירתה במזרח ירושלים.
ממשלת ישראל יכלה למנוע דיון זה בעצרת האו''מ אילו הסכימה לחידוש מיידי של השיחות המדיניות עם הרשות הפלסטינית, וזאת – ללא כל תנאים מוקדמים. ישראל בחרה שלא לנהוג כך. ממשלת ישראל יכלה – תוך שיתוף פעולה ותאום עם הממשל בוושינגטון ומדינות הקוורטט – ליזום העלאת הצעה נגדית ומאוזנת יותר, בעצרת האו''מ, הצעה שתתייחס גם לאינטרסים ישראליים חיוניים, אך גם יזמה זו נדחתה על ידנו.
בנסיבות אלה נערכים גורמי הביטחון – צה''ל ומשטרת ישראל – לקראת העימות הצפוי בשטח. איננו יודעים כיצד יתפתח או יתדרדר המצב בשטח, איננו יודעים את ממדי האסלמה הצפויה, מה שברור - אלה הם פני הדברים היום ומי שמציע קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון, ערב העימות הצפוי– יגלה חוסר אחריות משווע.
בכך, למרבה הצער, נחרץ גורלה של מחאת האוהלים. אפילו יש רצון ללכת לקראת המוחים, אין ממשלת ישראל בהרכבה ובמדיניותה הקיימת מסוגלת ליזום צעדים של ממש לשינוי פני הדברים.
חבל. אך ראוי שנדע זאת מראש.
עיתוי אומלל של המחאה
