חזרתי בימים אלה מסיבוב קצר בארה''ב. הייתי חבר במשלחת של שבעה חברים במועצה הישראלית לשלום ולביטחון. יצאנו להסביר את האיום העיקרי הטורד את מנוחתנו – הסכנה המאיימת על קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם בעבר היה האיום הצבאי-ביטחוני בראש דאגתנו, הרי שהיום נדחק איום זה הצידה. המסר אותו אנו מציגים לציבור בישראל הוא חד-משמעי – אם לא נשכיל להקדים ולהיפרד מחלק הארי של האוכלוסייה הפלסטינית אשר בשטחים שבשליטתנו או אז תיכון בעתיד הלא רחוק מדינה דו-לאומית בגבולות ארץ-ישראל, מדינה שתחדל להיות יהודית.
ביקשנו להבהיר את שאלת הדחיפות. בעוד כחודשיים עשויה העצרת הכללית של האו''מ לקבל החלטה על כינונה של מדינה ערבית-פלסטינית, מדינה שגבולותיה הם קווי ה- 4 ביוני 67', מדינה שבירתה במזרח ירושלים. החלטה זו אם תתקבל עלולה להאיץ את התהליכים המסוכנים באזור ובעולם.
מיקדנו את מאמץ ההסברה שלנו בארה''ב כיוון שוושינגטון היא ככל הנראה הגורם היחיד המסוגל עדיין לפעול בעיתוי זה, ליזום צעדים וליירט את החלטת העצרת הכללית. ארה''ב יכולה להביא את שני הצדדים לשולחן הדיונים ולייתר בדרך זו את היזמה באו''מ, ולחילופין – להעלות בעצרת האו''מ הצעת החלטה מאוזנת, כזו המתחשבת גם בעמדותיה של ישראל.
פעלנו כלפי ארבעה מגזרים – נפגשנו עם גורמי המימסד האמריקאי – סגל הבית הלבן, אנשי מחלקת המדינה, וחברים בקונגרס והסנט. הופענו בפני קבוצות גדולות של המימסד האקדמי, נפגשנו עם גורמי תקשורת, וכמובן - לא יכולנו להתעלם גם מן הקהילה היהודית.
לכל אורך הדרך מצאנו אוזן קשבת. עלו הרבה שאלות, בקשו לקבל הבהרות, התייחסו כמובן גם לגל חוסר היציבות השוטף בשנה האחרונה רבות ממדינות האזור.
הבעיות התעוררו בפגישותינו עם הקהילה היהודית. ארגון J-Street הוא שארגן את ביקורנו וכאן נתקלנו בהסתייגויות שלא היו קשורות בתוכן טענותינו אלא בחילוקי דעות עם הארגון שאירח אותנו.
לא ראינו פסול בביטויים של דאגה אמיתית לגורלה של ישראל, בשאלות הרבות שהעלו. יכולנו להבין ביטויים של חוסר רצון לוותר על שטח כלשהו מגבולותיה ההיסטוריות של ארץ ישראל. התשובה עליה חזרנו שוב ושוב הייתה כי ישראל נדרשת לקבל החלטה ולבחור בין שתי חלופות גרועות, ולבחור בפחות גרועה.
מה שהיה בלתי נסבל לחלוטין היה סגנון ההתבטאות של כמה מן היהודים בקהל המאזינים. נחרדנו לשמוע יהודים שאינם מוכנים לשמוע מילה של זכות על הנשיא אובמה, הזדעזענו כאשר אחד בקהל השומעים פורץ בצעקה ''נאצי!'' משהוזכר שמו.
חוששני כי יש כאן הסתה שיטתית שמקורה בארץ, ביטוי למדיניות של 'הפרד ומשול', של הצבת הקונגרס מול הנשיא.
משאל דעת-קהל שנערך בימים אלה בקרב הקהילה היהודית מצביע על רוב ברור של 60% המתכוונים להצביע בבחירות 2012 שוב עבור הנשיא אובמה, וכל מי שתרם לבחירתו ב-2008 מתכוונים לשוב ולתרום.
בשלב זה דומה כי אין איוולת גדולה יותר מלדחוף את הנשיא ולהפכו לעוין לישראל.
גבולות ההסתה
