לו אני
בנימין נתניהו הייתי קופץ על הסכם הפיוס הפלסטיני כמי שמוצא שלל רב. הייתי מברך פומבית על הפיוס שהושג, על שני חלקי העם הפלסטיני אשר חוברו להם יחדיו, והייתי מזמין את הנשיא
מחמוד עבאס לחדש מיד את שיחות השלום.
אם אני, בנימין נתניהו, לא נתתי סיכוי רב להגיע להסכם עם הנשיא הפלסטיני בעת שניצב בראש הרשות הפלסטינית, בראש פלג הגדה-המערבית של העם, הפלג שבשליטת תנועת הפתח, הרי שסיכוי זה בטל עתה בשישים משהוקמה הקואליציה הפלסטינית הכוללת גם את חלק העם שברצועת עזה, הכוללת גם את איסמעיל הנייה וחאלד משעל ואת תנועת החמאס.
אדרבא. הייתי אני במקומו מבקש לראות כיצד יתמודד מחמוד עבאס עם קריאתי להתייצב אל שולחן הדיונים. הייתי מבקש לראות כיצד יתרץ הוא, בעוד ארבעה חודשים, את הסיבות לסירובו להתייצב לאתגר זה שהצבתי בפניו בעת שיבקש את אמון העצרת הכללית של האו''מ, ויבקש כי זו תכיר בכינונה של מדינה פלסטינית לצידה של ישראל.
תגובתו החפוזה והנחרצת של נתניהו – ''עליך לבחור בין החמאס לבין השלום עם ישראל'' – מעידה על כך שזו איננה ראייתו שלו את פני הדברים.
משניגשים למו''מ מדיני מתעוררות מיד שתי שאלות – עם
מי מנהלים את המו''מ, ועל
מה מנהלים אותו. מו''מ מנהלים עם מי שמוסמך לנהל את המו''מ בשם הצד השני. אין זה ענייננו לבדוק מה הרכב הפרלמנט של הצד השני, מי כלול בקואליציה שמנגד. יש רק שאלה אחת – האם מוסמך השותף לשיחות לנהלן, האם זה בסמכותו לחתום על ההסכם שיושג.
אנוור סדאת ניהל שיחותיו עם
מנחם בגין כעם מי שעומד בראש ממשלת ישראל. הוא לא התעניין בחברי מפלגתו של בגין, ב
גאולה כהן או ב
משה שמיר ובכל אלה אשר סרבו להשלים עם ההסכם שהושג, פרשו מן המפלגה והקימו את תנועת התחייה.
ערפאת ניהל מו''מ עם ממשלת
רבין. גם אותו לא עניין הרכב הקואליציה, ומי מחברי הכנסת עלול להתנגד להסכם. ואכן, רבין העביר את אישור ההסכם על חודו של קול. אלא שזה היה עניינו של רבין ולא של ערפאת.
יתר על כן, כנסת ישראל הציבה לא מכבר רף גבוה כתנאי לאישור הסכם מדיני עתידי עם הפלסטינים, לרבות הצורך במשאל עם. ובכל זאת, אין זה מעניינו של מחמוד עבאס – אם יושג הסכם בשיחות או אז יהא זה מחובתו של ראש ממשלת ישראל להשיג את הסכמת הכנסת והעם להסכם.
והשאלה השנייה היא על מה מנהלים את המו''מ. מטרת השיחות שממשלת ישראל אמורה לנהל עם הפלסטינים היא על הסכם שלום ועל סיום הסכסוך בין שני הצדדים.
אינני יודע מה גודל הסיכוי להשגת הסכם כיום, אלא שלא זאת הבעיה. אם נקיים השיחות ואם תושג הסכמה או אז תהא זאת בעייתה של תנועת החמאס להסביר לנאמניה כיצד זה הסכימה לשלום עם ישראל, כיצד זה השלימה עם המחיר שיידרשו הפלסטינים לשלם בכל אחד ואחד מנושאי הליבה. לא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הוא שיידרש להסביר זאת.
אודה על האמת. ניתוח זה, ראיית הדברים נכוחה, בעיניים פקוחות ובמנותק מסיסמאות פופוליסטיות, הוא פשוט ואלמנטארי.
האומנים לא כן?
עם מי ועל מה
