כאשר מינה ראש הממשלה
בנימין נתניהו את ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט הטורקי לעזה, הוא הצהיר כי הוועדה תוכיח כי ישראל צדקה בכל מהלכיה. זו אחת הפעמים היחידות שהסכמתי איתו. גם אני סברתי שהוועדה תלבין את כל פשעיה של ישראל, שהרי נתניהו דאג להרכב שהצפי ממנו היה זיכוי גורף לממשלה שמינתה אותו. וכך היה.
ליבת חברי הוועדה הם שלושה: היו''ר
יעקב טירקל, איש המקורב לימין ההתנחלותי, כיהן כשופט בבית המשפט העליון והצטיין בשחיתות שיפוטית שעיקריה, ציות לשירותי הביטחון, גיבוי לכיבוש, אפליה לרעה של פלסטינים והרכנת ראש בפני בעלי ממון;
ראובן מרחב, היה איש המוסד במשך עשרות שנים, נציגו בארצות שונות, וכיהן גם כמנכ''ל משרד החוץ; הגנרל
עמוס חורב, השתחרר מהצבא בדרגת אלוף, ובצבא עסק בפיתוח אמצעי לחימה.
לאלה צורפו שני משקיפים מחו''ל, ללא זכות הצבעה, שפעילותם נסרקה היטב ורק לאחר שהוכח כי הם ידידי ישראל וכי לא צפויה מהם הפתעה בדמות חוות דעת מאתגרת, אושר צירופם.
רק הרכב כזה, המחויב לצבא ולממשלה, מסוגל להשתמש בשפה אורווליאנית לפיה תקיפת המרמרה בלב ים היא חוקית, החיילים החמושים שפלשו לאוניה הם המותקפים ואילו אנשי האונייה שהתגוננו הם המתקיפים האלימים. הסגר על עזה אינו ענישה קולקטיבית ואינו מפר זכויות אדם, אין רעב בעזה וכך הלאה. הדו''ח הוא לא יותר ממסמך תעמולתי לצרכי מדיניות החוץ של ממשלת ישראל, זאת הייתה המטרה במינוי הוועדה והיא סיפקה לממשלה את הסחורה.
אני מניח כי מומחי משפט בינלאומיים שאינם פיונים של ממשלת ישראל, ידעו להעמיד את הדו''ח באורו הנכון.
''כסף ערבי''
חברי הכנסת מהימין שאישרו את הקמת הוועדה הפרלמנטרית לחקירת מקורות המימון של ארגוני זכויות אדם בישראל, שטפו את מוחם של האזרחים בטיעון כי ''כסף ערבי'' תומך בארגונים אלה ולכן הם בבחינת סוכני אויב. הארגונים מצידם מכחישים זאת, ומזמינים כל מי שרוצה לקבל מידע על מקורות המימון להיכנס לאתרי הארגונים, שם מפורטים מקורות המימון.
אני מבקש לפזר את ענני הדמוניזציה שמתאפיינים באמירה הכוללנית והמכפישה בדבר ''כסף ערבי''. זה מזכיר לי את הנימות האנטישמיות שניסו ומנסות לאפיין את ''הכסף היהודי'' כשולט בעולם.
כסף ערבי הוא לא יותר טוב או רע מכסף אמריקאי, בריטי או שוויצרי, הכל תלוי במערכת ערכיו של המממן. כפעיל הוועד למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי, אני מוכן לקבל מימון מכל מקור שמתנגד לנשק השמדה המונית. אם קרנות ממצרים, ירדן, מרוקו או קטאר שתומכות במאבק למזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני יציעו תרומה לוועד הישראלי, אתמוך בכל לב בקבלתה, כי זהו מקור כשר וראוי, הרבה יותר כשר וראוי מכספם של פונדמנטליסטים אמריקאים שמממנים עמותות ימין קיצוני וגזעני בישראל שעיקר פעילותן בגירוש פלסטינים מבתיהם.
מה עושים עם רוצח מוסלמים?
לפני מספר ימים נעצר אזרח ישראלי החשוד בפשע רצח עם. מדובר ב
אלכסנדר צבטקוביץ שנעצר לפי בקשת משרד המשפטים של בוסניה הרצגובינה המבקשת את הסגרתו. האזרח צבטקוביץ, סרבי שקיבל אזרחות ישראלית מכוח נישואיו ליהודיה, הגיע לישראל לפני חמש שנים. הוא מואשם כי השתתף ברצח של למעלה מאלף מוסלמים ביום אחד בטבח סרברניצה הזכור לשמצה ב-1995.
במצב הרוח הימני והגזעני השורר היום בישראל, רצח מוסלמים אינו מפיל אנשים מהכיסא. התופעה אינה זרה לישראלים. צבא הכיבוש הישראלי רצח הרבה יותר מאלף מוסלמים, כולל נשים וילדים, אם כי לא ביום אחד. יחד עם זאת,ישראל מבקשת עדיין להיות חלק מהקהילה הבינלאומית, חתומה על הסכמי הסגרה וחברה באינטרפול, מה עוד ומדובר באשמת רצח עם, נושא רגיש בישראל, על כן אני משער שבסופו של דבר הוא יוסגר לבוסניה.
למרבה הבושה, רעיון השמדת עם נכנס לשיח הפוליטי בישראל. עיתון ''
הארץ'' (23 בינואר 2011) מגלה כי ארגון דתי בשם'' מעייני הישועה'' מחלק מדי שבת עשרות אלפי עלונים בבתי כנסת של הציונות הדתית. באחד העלונים נכתב במסגרת ויכוח פנים דתי על ''ריכוז העמלקים במחנות השמדה''. התורה מצווה על השמדת עמלק.
(דברים כ''ה): יז תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. בספר שמואל ציווה אלוהים באמצעות שמואל הנביא על שאול
(שמואל א', ט''ו): ג לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור.מיהו העמלק? אצל היטלר העמלקים היו קודם כל היהודים והצוענים, אבל גם הקומוניסטים, הסוציאליסטים והליברלים והוא מימש את הציווי של
וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק…בישראל, אצל מספר הולך וגדל של יהודים, בעיקר דתיים מהזן הקנאי, אבל גם חילונים גזענים, העמלקים הם הערבים בכלל והפלסטינים בפרט. בעקבותיהם נמצאים ''האויב הפנימי'' בדמות שוחרי זכויות האדם, שלשיטת הימין הם מקוטלגים כ''אוהבי ערבים ושונאי עמם''. במסגרת המדרון החלקלק, השמדת עם כבר אינו טאבו בשיח הפוליטי בישראל. זה מה שהכיבוש עושה לנו.
התחיינה העצמות האלה?
אהוד ברק, עד תמול שלשום מנהיג מפלגת העבודה, הודיע בוקר בהיר, כי הוא עוזב את המפלגה, לקח עימו ארבעה חברי כנסת, והקים סיעה חדשה. משעה שהעריך כי בוועידת מפלגת העבודה מתגבש רוב למען יציאה מהממשלה, קם ונס מהמפלגה. המהירות בה ברח, מזכירה את מנוסתו של נשיא טוניס המושחת
זיין בן עלי שחשש מזעמם של בני עמו המתקוממים. ברק תיאם את בריחתו עם נתניהו. הוא חתם על הסכם קואליציוני עם הליכוד לפיו ימשיך לכהן כשר ביטחון וסידר לשלושת חבריו משרת שר. עכשיו יש לנו סיעה בת חמישה חברים שארבעה מהם מכהנים כשרים. זהו שיא עולמי ביחס מספרי שבין חברי פרלמנט וחברי ממשלה. שחיתות שלטונית במערומיה.
בה בעת הפרישה של ברק וחבריו עושה סדר נכון במפה הפוליטית. לאמיתו של דבר הוא איש ימין ומקומו באזור הליכוד הוא טבעי.
עתה השתחררה מפלגת העבודה ממועקת ברק. השאלה היא האם תצליח המפלגה המוכה להתאושש מהזוהמה הפוליטית שברק פיזר בה לאורך שנים, ותשכיל להיות מפלגה סוציאל דמוקרטית. עוד אין תשובה, אבל יש תקוות.
סוזנה יורק
לא מכבר הלכה לעולמה השחקנית הבריטית סוזנה יורק. היא הייתה לא רק שחקנית נפלאה, אמנית בעלת שיעור קומה, אלא גם אדם עם מעורבות חברתית ופוליטית, למען זכויות אדם, למען צדק חברתי, למען עולם חופשי מנשק השמדה המונית. כפעילה נגד הנשק הגרעיני בבריטניה, נרתמה למאבק למען שחרורו של
מרדכי ואנונו, אסיר המצפון והמתריע בשער שחשף את חימושה הגרעיני של ישראל בראיון לעיתון האנגלי ''סנדיי טיימס''.
היא ביקרה מספר פעמים בישראל כחברה במשלחות סולדיריות עם מרדכי ואנונו ומאבקו נגד נשק גרעיני, במטרה להאיץ את שחרורו ולמצער לבטל את הבידוד בו היה נתון. היה לי הכבוד לארח אותה בביתי במסגרת מאבקנו המשותף, לחבור אליה בהפגנה מול משכן הנשיא בירושלים, שהסתיימה למיטב זכרוני בפגישה עם הנשיא
עזר ויצמן.
בעת ביקורה בישראל הוזמנה למשדר פופוליטיקה בטלוויזיה הישראלית, שהיה בשעתו תכנית המלל המובילה בישראל בכיכובו של העיתונאי
יוסף לפיד. (לימים שר המשפטים). לפיד תקף את סוזנה יורק בגסות האופיינית לו, גייס לעזרתו את השואה תוך עיוות משמעותה, אבל סוזנה, בהופעה מרשימה, באצילות, בעדינות, אבל בנחישות העמידה את לפיד במקומו, ונתנה ביטוי לרעיונות ההומניסטיים בשמם באה לישראל, ואשר היו כה זרים ללפיד ולחבורה הגזענית והלאומנית שקרקרה סביבו.
אני נוצר את זכרה באהבה רבה.
פרס ירושלים לספרות
מאז 1963 מתקיים בירושלים מדי שנתיים יריד הספרים הבינלאומי. במסגרת היריד מוענק פרס ירושלים לספרות לסופר שכתיבתו מבטאת ומקדמת את הרעיון של ''חירות האדם בחברה''. הזוכה הראשון היה הפילוסוף הבריטי
ברטרנד ראסל, חתן פס נובל לספרות (1950) ומי שליד יצירתו הספרותית והפילוסופית היה פציפיסט ופעל למען פירוק הנשק הגרעיני. (אילו חי עימנו היה בוודאי נמנה עם תומכיו של מרדכי ואנונו והוועד למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי).
מאז הכיבוש ב-1967, כאשר מזרח ירושלים סופחה לישראל בניגוד לחוק הבינלאומי, ושלטון הכיבוש, האפליה והאפרטהייד הפך לחלק מהמציאות היומיומית של ירושלים, נוצר פער הולך ומתרחב, הולך ומעמיק, בין היומרה של מחלקי הפרס להעלות על נס את חירות האדם בחברה לבין המציאות של דיכוי חירויות וזכויות האדם בירושלים.
על אף זאת, הסכימו סופרים בעלי שיעור קומה, בהם אנשי שמאל כמו
סימון דה בובואר,
סוזאן סונטאג ואחרים לקבל את הפרס, אולי מתוך תקווה שהיענותם תשפיע על שינוי המציאות בירושלים לכיוון של שלום ושוויון.
זה לא קרה! בדיוק ההיפך. שכונות חדשות נבנו ונבנות על אדמה פלסטינית שנשדדה על ידי השלטון הישראלי מבעליה, פלסטינים מגורשים מבתיהם במסגרת פרויקט ייהוד שכונות במזרח ירושלים כמו סילואן ושייח ג'ראח ויד הכיבוש נטויה.
זוכה פרס הספרות הירושלמי השנה הוא הסופר הבריטי
איאן מקיואן. הפרס אמור להיות מחולק במסגרת היריד ב-20 בפברואר 2011. אני מצפה ממתנגדי הכיבוש בבריטניה לנסות ולשכנע את הסופר הבריטי להודיע כי יסרב לקבל את הפרס כל עוד הפלסטינים במזרח ירושלים לא יכולים להביא לידי ביטוי את זכותם לחירות.
ואלה שופטינו
תנועת ''יש גבול'' הגישה עתירה לבית המשפט העליון נגד מינויו של האלוף
יואב גלנט לרמטכ''ל הבא, לאור פשעי המלחמה שבוצעו במבצע ''עופרת יצוקה'' עליו פיקד באופן ישיר כאלוף פיקוד הדרום.
שלושת השופטים,
אשר גרוניס,
אסתר חיות ו
עוזי פוגלמן החליטו ב-18 בינואר 2011, לדחות את העתירה וקבעו כי היא לא מגלה עילה. במלים אחרות, ההרס וההרג ההמוני, הירי על אזרחים מניפי דגל לבן, השימוש בזרחן לבן באזורי מגורים צפופים שגרמו לכוויות איומות, הירי על בתי ספר, צוותי רפואה ובתי חולים, הפקרת פצועים בשטח שמתו מאיבוד דם, כל אלו לא מגלים עילה. אלו שופטיך ישראל.
איש לא הופתע
