עשרות רבנים המכהנים בתפקידים ציבוריים ומקבלים שכרם מקופת הציבור הגישו שי מיוחד לאזרחי ישראל לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי המצוין ב-10 לדצמבר: פסק הלכה האוסר על יהודים להשכיר או למכור דירות ללא יהודים. זה כבר לא דומה לחוקי נירנברג של גרמניה הנאצית, זה ממש לקוח מבית המדרש הנאצי. יחד עם זאת, שוחרי זכויות האדם צריכים להודות לרבנים האלה, כי הם סייעו להסיר את צעיף הצביעות שמאחורי המלים, יהודית ודמוקרטית''. גם התגובה המאד פושרת של ראש הממשלה, נשיא המדינה והיועץ המשפטי לממשלה (שכינה את פסק ההלכה במלים העמומות ''מעורר בעייתיות''), מחזקות את התזה שמדינת ישראל שעל פי החוק הינה יהודית אינה דמוקרטית.
מקום שם הדת והשיוך האתני באים לפני הדמוקרטיה, מייצר את המפלצת הגזענית בדמות אותו פסק הלכה. שוב הוכח שמה שקורה בשטחים הכבושים סופו שזולג למדינת ישראל בתחומי הקו הירוק. האפרטהייד כבר כאן.
את יום זכויות האדם אציין בגרמניה עם חברים וידידים שהפיקו את הלקחים הנכונים מהשואה ונאבקים לעקירת כל גזענות. הם מתקשים להבין כיצד קורה שישראל, שקמה לאחר השואה, הפכה להיות כה דומה בהרבה מובנים לחברה הגרמנית בשלהי רפובליקת ויימאר. אני מסביר להם את תסמונת הילד המוכה שהפך להורה אלים ואכזר.
הסופר הגרמני
היינריך בל, חתן פרס נובל לספרות, היה ער לתסמונת הזו והזהיר את ישראל בנאום שנשא בירושלים ב-1974 במלים חדות כתער: ''מי שמכיר את הגלות ואת הפחד ממנה, ייאלץ בכורח המציאות הנוראה להגלות אחרים ובעת החיפוש אחרי מולדת חדשה יביא אחרים לידי אותו מצב שהוא עצמו נחלץ ממנו לא מכבר''. זו הגדרה קולעת לציונות. הרבנים סבורים שהם משדרים עוצמה, אבל למעשה זהו ביטוי לחולשה ופחד מהאחר, זו עוצמה מזויפת שכבר חיסלה מדינות ומשטרים גדולים מישראל.
שי רבני לרגל יום זכויות האדם
