באחד מביקוריי בגרמניה בו השתתפתי ברב שיח על יחסי יהודים גרמנים ולקחים מהתקופה הנאצית, עלתה בין השאר השאלה האם היו גם נאצים אידיאליסטים, אנשים שהופעלו על ידי רעיון רוחני בו האמינו? סביב נושא זה התגלו חילוקי דעות מעניינים. מול אלה שטענו כי נאציזם ואידיאליזם הם שני קווים מקבילים שלא יפגשו, אין גזענות אידיאליסטית, מעצם טבעה היא מרושעת, היו אחרים שסברו כי הדבר ייתכן גם ייתכן, רוצה לומר, היו נאצים, בעיקר בשנות ה-30 בטרם הפיתרון הסופי, שלא ביקשו משרות במנגנון המפלגה והממשלה, ולא נמנו עם ההמון ההולך בתלם, ולא נהו אחר אופנה של שנאת יהודים, אלא פשוט האמינו בלב שלם בתורת הגזע, שלא כל האנשים שווים, שהגזע הנורדי הוא עליון על האחרים, ומכאן גם היררכיה בזכויות, יש עליון ויש תחתון, ואין לערבב בין הנעלה לנחות.
אותה תופעה ניתן היה לאתר גם בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. היו לבנים שהאמינו כי השחורים הם נחותים, כי הדבר נעוץ בגנים, והדתיים שביניהם מצאו גם סימוכין בכתבי הקודש.
במלים אחרות, בתוך הרשע והפשע שמובנים לתוך הגזענות, יש איים של אידיאליזם, אמנם מעוות מנקודת מבטו של שוחר זכויות אדם, אבל אלו אנשים שהאמינו במימד הרוחני של היותם עליונים ונבחרים על אחרים.
הדברים לא נכתבים כהרהור תיאורטי, יש לנושא רלבנטיות למצבנו: האם יש מתנחלים אידיאליסטים? שהרי לא כולם נוער גבעות ודומיהם העוקרים עצי זית של פלסטינים, זורעים טרור באמצעות ירי על דודי שמש ושריפת מכוניות בכפרים השכנים להתנחלויות. אני מניח כי המתנחלים האידיאליסטים מעולם לא הרימו יד על פלסטיני. הם מאמינים בלב שלם, שהאדמה עליה הם יושבים היא שלהם, כי ההבטחה האלוהית המופיעה בתנ''ך תקפה גם כיום, ולכן אין להם ייסורי מצפון בגין ישיבתם על אדמה פלסטינית פרטית, שהרי הם בעליה.
הם מאמינים בכל ישותם כי אין לתת לפלסטינים זכויות אדם ועם, כי ההלכה עונה על כל השאלות בדבר מעמדם הנחות של הפלסטינים, וכך ראוי שהדברים יתרחשו. הם לא רואים במשטר זכויות היתר שלהם אפרטהייד או גזענות במובנם המודרני, אלא מימוש רצון אלוהי. הם עדיין מתמודדים עם בעיית הפלסטינים שלא מכירים בעליונות שכניהם היהודים, ולכן אין לשיטתם מנוס מיד חזקה וזרוע נטויה, אבל, בעזרת השם, כלשונם, גם זה יגיע, או אז, כאשר יכירו במעמדם הנחות, שום רע לא יאונה להם.
כאשר האידיאליזם הגזעני, מונח מעט בעייתי, מגובה בעוצמתה החמדנית והקולוניאלית של המדינה, הכל נראה יותר קל ופשוט למימוש, גם מנקודת מבטו של המתנחל האידיאליסט.
אין ספק כי האידיאליזם המתנחלי, הוכיח עצמו כבעל עוצמה והנעה, יכולת לסחוף אחריו רבים, בשלטון ובתקשורת. הוא לא מכיר במלה כיבוש, שבעיניו היא גידוף שמאלני. 43 שנות ישיבה בשטחים הכבושים, שהתחילו עם אפס מתנחלים ומונים כיום חצי מיליון (כולל השכונות הירושלמיות מעבר לקו הירוק), הם הישגו הגדול.
המתנחל האידיאליסט הוכיח עליונות בהקרבה ובנחישות על פני האידיאליסט השמאלי, שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם, ערכים שבישראל של היום הם סחורה לא מבוקשת.
איסלמופוביה כובשת את אירופה
מגיפת הימין הניאו נאצי הגיעה גם לשבדיה. בבחירות שנערכו לאחרונה לפרלמנט הצליחה מפלגת הימין הקיצוני שאימצה לה את השם היומרני ''הדמוקרטים השבדים'', להיכנס לראשונה לפרלמנט. בכך הצטרפה שבדיה לשורה של מדינות בהן הצליח הימין הקיצוני להיכנס לפרלמנט. כך בדנמרק, בבלגיה, בהולנד, באיטליה, בגרמניה (בכמה פרלמנטים מחוזיים) והיד נטויה.
מועצת הקהילות היהודיות השבדית הגדירה את המפלגה כבעלת שורשים ניאו נאצים. אבל הנה צצה לה בעיה. המפלגה, כמו מרבית אחיותיה הניאו נאציות ביבשת, שפורחות על גל ההתנגדות להגירה מוסלמית, רואות בישראל כמעט אב רוחני שנמצא בחזית הקדמית במאבק נגד האיסלם הקיצוני. הממסד היהודי במרבית המדינות באירופה מבין כי תמיכת הימין הקיצוני בישראל יכולה בהינף הצדעה לקבל תפנית אנטישמית. מה עושים? יש מקומות בהם יהודים הקרובים לממסד הצטרפו לאיסלמופוביה, יש מקומות בהם הם מסתייגים, אבל בעיקר הם מבולבלים.
ממשלת ישראל רוכבת אף היא על מצע אנטי מוסלמי. בניגוד למצב ביבשת אירופה בה הימין הקיצוני עדיין מורחק מעמדות הכרעה ממשלתיות, בישראל הימין הקיצוני הגיע לתפקידי ממשל בכירים, שר חוץ, שר פנים, שר משטרה. ישראל הולכת לפני המחנה ונותנת לאירופה דוגמה.
אינני טומן ראשי בחול. אין ספק, ההגירה המוסלמית יצרה עימותים עם החברה הקולטת. ההבדלים באורחות החיים ובקודים תרבותיים וחברתיים ניכרים לעין. הוסף לכך מוקדי עוני, אבטלה ופשיעה באזורים בהם מתרכזים המהגרים, כאשר ברקע המאבק העולמי באיסלם הקיצוני, וקיבלת את המתכון לחומר נפץ. אם אירופה הדמוקרטית לא תמצא את הנוגדנים להבסת האיסלמופוביה, התחזית שחורה. מי שחושב שזה טוב לישראל, חושב לטווח קצר. שנאת זרים תפגע בסופו של דבר גם ביהודים ובישראלים.
מדינת שב''כ
אם מדינת ישראל לא תיפטר מהכיבוש, היא תהפוך למדינת שב''כ – אמרה זו מיוחסת לפרופסור
ישעיהו ליבוביץ' המנוח זמן קצר לאחר תחילת הכיבוש ב-1967.
התחזית הזו התגשמה במלואה, לא רק בשטחים הכבושים, שם שולט השב''כ ללא מצרים בחייו של כל פלסטיני, עד לרמה של קבלת אישור כדי עבור דירה מצד אחד של הרחוב לצד שני, אלא גם בישראל בתחומי הקו הירוק, זו האמורה להיות ''יהודית ודמוקרטית''. כל יום, מתווסף לפיקוח השב''כ עוד נתח מחייהם של ישראלים. כמעט כל המועמדים לתפקידים בסקטור הציבורי חייבים לעבור מה שקרוי ''תחקיר ביטחוני'', לו אחראי השב''כ. אם אין אישור, המועמד נפסל. כך קורה שהשב''כ אחראי למינוי שופטים, מורים, עובדי מדינה, שוטרים, עובדים בחברות ציבוריות, כמו חברת החשמל, רשות הנמלים, מפעלי תעשייה המייצרים עבור הצבא, וזו רשימה חלקית.
כל העניין הזה של תחקיר ביטחוני, מזכיר מדינות טוטליטריות. לשב''כ יש תיקים אישיים על חלק ניכר מאזרחי המדינה, ובהיבטים מסוימים הוא מזכיר בפריסה ובשליטה שלו על חיי אנשים בישראל את מקבילו המזרח גרמני - השטאזי הזכור לשמצה (משטרת הביטחון ב''רפובליקה הגרמנית הדמוקרטית'', גרסה קומוניסטית ל''יהודית ודמוקרטית'').
כל העניין הזה של תחקיר ביטחוני, הוא כמובן מיותר בהחלט, שהרי לא בעיות ביטחון עומדות על הפרק, אלא ניצול הפרה הקדושה הקרויה ביטחון, לסינון פוליטי. איש מהמפגינים נגד המלחמה בעזה, או נגד פלישת מתנחלים לבתי פלסטינים בשייח ג'ראח, לא יעבור היום את התחקיר הביטחוני של השב''כ, לא משום שהם מהווים סכנה ביטחונית, אלא בגלל שהם אזרחים החושבים מחוץ לקופסה, חשיבה ביקורתית, עצמאית, הומניסטית ודמוקרטית. זה מספיק בשביל לפסול אדם למשרה ממלכתית. לא במקרה אין בישראל שופט אחד שהוא איש שמאל רדיקלי, אבל יש מלוא הטנא שופטים שהם ימין רדיקלי.
כמובן, אין מאה אחוזי הצלחה, לכן קורה שפה ושם מתגלה מישהו, שהצליח לעקוף את הסינון, כמו מנהל בית ספר שמופיע כמתנגד לכיבוש ולעינויים שהשב''כ מפעיל נגד נחקריו, או אז עולות קריאות מכל קצות הקשת הימנית לפטרו.
לאחרונה מבקש השב''כ להרחיב את סמכויותיו גם לעבר מערכת מחשוב הבנקים. הכל כמובן בשם הביטחון. ראשי המערכת הבנקאית, שאין ביניהם אף איש שמאל רדיקלי, אף מפגין נגד הכיבוש, כולם אנשי ממסד ההון והשלטון, עמדו על רגליהם האחוריות, ואמרו - עד כאן. הם הבינו כי אם השב''כ ייכנס למערכת המחשוב של הבנקים, יקיץ הקץ על הסודיות הבנקאית, או מה שנשאר ממנה, ואלפי לקוחות יסגרו את חשבונותיהם ויעבירו אותם לחו''ל. מי רוצה שפרטי חשבונו ועסקיו יהיו בפיקוח השב''כ? נראה שכאן השב''כ הלך צעד אחד רחוק מדי, לפחות לפי שעה. ייתכן שמאמץ ''שכנוע ידידותי'' נוסח השב''כ ישבור גם את מנהלי הבנקים. לפי שעה הם מחזיקים מעמד.
סיפור ישראלי
לפני מספר שנים התבקשתי לכתוב מאמר על השפעות הצבא על החברה בישראל. בין השאר ציינתי כי בישראל אין צורך בהפיכה צבאית, כי הגנרלים ממשיכים לשלוט בנו גם לאחר שחרורם מהצבא. הם פרוסים בכל מגזרי החברה, בממשלה, בעיריות, בכלכלה, במסחר. לאן שתירק, כמאמר הבריות, אתה פוגע בגנרל או קולונל שאתמול שלטו בנו באמצעות הצבא והיום באמצעות המערכות האזרחיות.
בישראל היו לנו שני נשיאים גנרלים, שלושה ראשי ממשלות ושרים רבים. רק בממשלה הנוכחית, מכהנים שני רמטכ''לים, 2 אלופים, תא''ל וניצב משטרה (מקביל לאלוף).
יפתח רון-טל הוא אחד הגנרלים שעברו מהצבא לתפקידי אזרחות בכירים בחברות ממשלתיות.
ראש הממשלה ושר האוצר החליטו למנותו לתפקיד יו''ר הדירקטוריון של חברת החשמל הישראלית. זוהי משרה שעם השנים סוללת את הדרך לשכבת המיליונרים. זהו השילוש הקדוש הישראלי של הון-שלטון וצבא.
דרכו של רון-טל מהצבא לאזרחות הייתה מלווה בחריקות. הוא האלוף המתנחל הראשון, גר שנים בבית בבעלותו בהתנחלות עפרה, שקמה על אדמות פרטיות של פלסטינים. גם מתנחל, גם גנרל וגם שותף לשוד קרקעות. על כך לא נענשים בישראל.
בין תפקידיו, מפקד חטיבה בשטחים הכבושים בדיכוי האינתיפאדה הראשונה. גם על כך לא נענשים בישראל. להיפך, בן אדם שהרג פלסטינים, הפר זכויות אדם והגן על פשעי מלחמה (התנחלויות), צועד ''בעוז ובגבורה'' נוסח ישראל לעבר קרש הקפיצה לקידום. רון-טל אכן קודם לדרגת אלוף.
ובכל זאת רון-טל גורש למעשה מהצבא ב-2006. לא בגלל פשעי מלחמה ולא בגלל שוד קרקעות של פלסטינים, אלא בגלל שנתפש בקבלת כספים שלא כדין מהצבא. במלים פחות עדינות, האיש גנב. בחקירתו במשטרה הצבאית הסתבך בסתירות ובאי אמירת אמת. במלים פחות עדינות, הוא שיקר. הפרקליט הצבאי הראשי כתב בחוות דעתו כי רון-טל אינו ראוי לשרת בצבא. יחד עם זאת הפרקליט חס עליו, לא העמידו לדין פלילי ודרגתו נותרה על כנה.
אני רחוק מלזלזל בעבירות של גניבת כספים. הגונב מהקופה הציבורית, יתכבד וישב בבית הסוהר. אבל בישראל הכל נהפך על הראש. אותו פצ''ר, האלוף
אביחי מנדלבליט, שסוגר תיקים בסיטונות על הריגות פלסטינים, ובמקרים אחרים של הרג פלסטינים אפילו לא פותח בחקירה, מתגלה במקרה של רון-טל כאדם מוסרי. הוא פועל על פי השיטה של ''צבא פושע אבל מוסרי'', על משקל מדינה ''יהודית ודמוקרטית''.
מבחינתו של רון-טל יש בסיפור בכל זאת סוף טוב. מתברר שבעיני ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ד''ר יובל שטייניץ, גניבת כספים מהצבא אינה עילה למנוע מהאלוף את התפקיד היוקרתי והמניב של יו''ר חברת החשמל. לא כל יום נופל לידיהם גנרל ימני שנושא בתרמילו גם תואר מתנחל, וזה שקול כנגד כל העבירות.
ועוד נקודה מעניינת. את הפרטים העובדתיים למדתי מהעיתונאי נחום ברנע, חתן פרס ישראל לעיתונות, שפרסם כתבה בנושא בעיתון הנפוץ ביותר בישראל ''ידיעות אחרונות'' (24.9.2010). כיאה לנושא תואר ממלכתי, ברנע משתדל להיות בקו האמצע, לא להסתכסך עם איש מהקשורים בפרשה, אנשי הון שלטון וצבא. לכן הוא מסיים את הכתבה שלו במלים: ''אין ספק שרון-טל קיבל סכום כסף שלא הגיע לו, ואין ספק שהסתבך בחקירה. אבל יש ספק לגבי הסטייה שלו מהנורמות המקובלות בצבא''. מה אומר לנו העיתונאי המכובד? כולם שם בצבא גונבים מעת לעת כספים, ומאחר ועברו מספר שנים מהגניבה, הוא מוסיף, אין טעם להחמיר במיוחד עם רון-טל והוא כשר לתפקידו.
ככה זה כשהבן אדם מקבל פרס ישראל וממשיך לעסוק במקצוע. מעט הנוצות שנותרו נמרטות והוא שוקע עוד יותר לתוך הבצה המעופשת של ההסכמה הלאומית.
פושעים
ועדת החקירה שהקימה מועצת זכויות האדם של האו''ם בז'נווה לחקירת אירועי המשט הטורקי לעזה, הגישה דו''ח בן 56 עמודים. הוועדה חקרה למעלה ממאה עדים ממשתתפי המשט ופתולוגים שבדקו את גופות ההרוגים. ישראל סירבה לשתף פעולה עם הוועדה. הדו''ח מכיל האשמות חמורות ביותר נגד ישראל. בין ההאשמות, ירי מטווח אפס לראשו של אחד ההרוגים, ירי לעבר פצועים, לגבי שישה מתוך תשעת ההרוגים לא הייתה כל הצדקה לירי, ומדובר למעשה בהוצאות להורג ללא משפט.
הוועדה קובעת שחיילי השייט התנהגו באכזריות לנוסעים, שההשתלטות על האוניה במים בינלאומיים הייתה הפרת החוק הבינלאומי.
התגובה הישראלית של מרבית התקשורת הישראלית הייתה חזרה על תעמולת משרד החוץ - ''עלילות דם''. מושג טעון בהיסטוריה היהודית. זה הרבה יותר קל מאשר להתמודד עם ההאשמות שמגובות בעדויות.
אינני מזלזל בטיעון הישראלי כי במועצת זכויות האדם של האו''ם חברות מדינות כמו אלג'יריה, תימן או מצרים שזכויות אדם הן לא בדיוק הצד החזק שלהן, ובלשון פחות דיפלומטית, הפרות זכויות אדם בהן הן שם מעשים של יום יום, בדומה לישראל בשטחים הכבושים.
העניין הוא, שחברי הוועדה לא באו ממדינות אלו. חברי הוועדה ,שופטים מכובדים, אחד מהם בריטי, חקרו גם את פשעי המלחמה בבוסניה, ואז איש בישראל לא חלק על הגינותם.
ישראל אינה נמצאת בחלל החיצון ואינה חסינה מביקורת. לא עלילות דם, אלא שפיכות דמים מיותרת שישראל אחראית לה והפושעים חייבים לתת את הדין.
הייתכן פשיסט אידיאליסט?
