הכומר האמריקאי
טרי ג'ונס שזכה לפרסום עולמי בעקבות קריאתו לשרוף ספרי קוראן ב-11 בספטמבר, יום הזיכרון לפיגוע הטרור במגדלי התאומים בניו יורק, כמעט והצליח להבעיר את העולם. ברגע האחרון הוא הודיע כי לא יקיים את טקסי השריפה, מאחר ומטרתו להציג את הצד האלים באיסלם הושגה.
אין ספק, יש באיסלם פינות אפלות ואלימות. מה שהכומר הזה שכח לספר לנו שאלימות וחוסר סובלנות קיימים בכל הדתות, והוא הדוגמה הטובה ביותר, שהרי שריפת ספרים היא ביטוי לאלימות, לקנאות.
אלימות וקנאות דתית הינן חלק בלתי נפרד ממרבית הדתות, אם לא כולן. כך ביהדות, כך בנצרות על אגפיה הקתולים והפרוטסטנטים, כך בהינדואיזם, כך בבודהיזם, והאיסלם כאמור לא חורג מהסינדרום. בהיסטוריה של כולן פרקים אלימים, לא רק בעבר הרחוק, אלא גם בימינו.
אין צורך להרחיק לארה''ב, לאפגניסטן, פקיסטן, איראן או הודו. יש לנו מכל הרע הזה קרוב אצלנו, ממש ליד הבית, לא רק באיסלם ובנצרות, גם ביהדות. אין גם צורך לצלול להיסטוריה של ספר יהושע כדי לגלות את הצד האכזרי והקנאי ביהדות. הפן המכוער והרצחני של היהדות מתגלה לעינינו כבר 43 שנים, מאז תחילת הכיבוש ובעיקר מאז תחילת הפלישה ההתנחלותית לשטחים הכבושים. אין לנו צורך בכומר טרי ג'ונס בכדי לשרוף ספרי קוראן. יש לנו את תוצרת ישראל, בדמות מתנחלים קנאים ששורפים מסגדים וספרי קוראן. השב''כ והמשטרה, שמגלים לעתים ''יעילות עודפת'' כאשר מדובר בפלסטינים, עומדים לא אחת כעניים בפתח כאשר מדובר בגילוי המציתים של מסגדים וספרי קוראן.
חובה לציין, זה לא רק המתנחלים. מדינת ישראל הרשמית והחילונית, שמפרסמת גינוי על כל חילול של בית קברות יהודי בעולם, מחללת כל דבר קדוש למוסלמים, החל מבתי קברות שהפכו לשטחי נדל''ן יהודים וכלה במסגדים שהפכו למסעדות וקפטריות. על הרקע הזה אין פלא שמתנחלים קנאים לוקחים את זה עוד כמה צעדים הלאה.
הממסד הדתי בישראל, הוא היום אחד המנועים למלחמת דת במזרח התיכון. לא רק ש''ס ורבניה, ובראשם מנהיגם הרב
עובדיה יוסף שבאחת מדרשותיו האחרונות התפלל למותם של הפלסטינים ומנהיגיהם; גם הרב הראשי
שלמה עמאר, שמעמדו מקביל לנשיא בית המשפט העליון, הוציא פסק הלכה המתיר למתנחלים לבנות בשטחים הכבושים גם בחגים, על אף איסור מלאכה שקיים. שלא לדבר על רבני ההתנחלויות, כל אחד קיצוני מרעהו, שמקבלים משכורת מממשלת ישראל, והם בבחינת גפרורים שחוזרים ומציתים להבות של הרג, שנאה וגזענות.
אין זה מקרה שגם הצבא הולך והופך ליותר דתי. הרב הצבאי הראשי הוא מתנחל, כמו זה שקדם לו, שראה במלחמת עזה מצווה דתית.
בנימין זאב הרצל, מייסד התנועה הציונית, נחשב לחוזה המדינה היהודית. תמונתו מתנוססת באולם המליאה של הכנסת. אולם בכל הקשור לדעותיו על מקומה של הדת במדינה אותה חזה, לפיהן תופרד הדת מהמדינה והרבנים יתוחמו לבתי הכנסיות, החזון נותר מיותם.
אני כבר קורא ושומע את החולקים עלי, שואלים ומעירים, ומה באשר לחמאס ולחיזבאללה? אין לי מלה טובה לומר על תנועות אלו בכל הקשור לפונדמנטליזם הדתי שהן משדרות. אולם באופן טבעי אני מתרכז בקנאות הדתית של המדינה בה אני אזרח, מה עוד וקנאות זו מזינה גם את זו שמסביב.
יש בכל הדתות גם צדדים יפים, הומניים, אוהבי אדם, שוחרי שלום אולם אלה נמצאים במיעוט ולא קובעים את סדר היום.
הניסיון להתמודד עם הקנאות הדתית באלימות נגדית נחל כישלון. מספר ההרוגים מהפלישות האמריקאיות לעיראק ואפגניסטן עולה עשרת מונים על מספר הרוגי ה-11.9 - והתוצאות? הקנאות הדתית לא זו בלבד שלא מוגרה אלא התחזקה, לא רק אצל האיסלם. אין פתרון קסמים, אולם לטווח ארוך דומני כי מה שכתבתי למחרת אסון התאומים, שריר וקיים: הקנאות הדתית ניזונה בעיקרה, אבל לא רק, מבורות בערות ועוני. חלוקה צודקת יותר של העושר העולמי, מלווה בדמוקרטיזציה הדרגתית בארצות בהן טרם הכתה שורש, תוביל לנסיגה איטית ומתמשכת בפונדמנטליזם דתי.
אושוויץ כזריקת עידוד לשרות צבאי
בצבא הישראלי מתנהל עתה פרויקט לפיו יצאו כל הקצינים בצבא מסרן ומעלה לסיור במחנות ההשמדה, ראש וראשון לכולם אושוויץ. כל שנה מוציא הצבא 3,600 קצינים לסיורים. הפרויקט קיבל את השם היומרני ''עדים במדים''. (פורסם בעיתון ''הארץ'' 3 בספטמבר 2010).
תחילתו של הפרויקט כאמצעי לשכנע קצינים מתלבטים לחתום על שירות קבע. מפקד גדוד בחיל השריון מצוטט בכתבה
כשאני רוצה להשאיר קצין לקבע והוא מתלבט, אני שולח אותו לעדים במדים ובדרך כלל הוא חוזר וחותם. עם הזמן הפך חיל החינוך את הפרויקט לספינת דגל, והקצינים היוצאים לסיור עוברים הכשרה. בין השאר הם דנים בסוגיה איך אומה הופכת להיות רצחנית?
הם לא לומדים את הלקח שהפיק פינחס (פליקס) רוזן, שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, שאמר עם תום מלחמת העולם השנייה:
הדבר החשוב ביותר שעלינו ללמוד מהפשיזם והנאציזם הוא שהסכנה הזאת יכולה להיות צפויה לכל עם, גם לעמנו (מתוך ספרה של רות בונדי ''
פליקס – פינחס רוזן וזמנו'', הוצאת זמורה-ביתן 1990). יש קצינים ששואלים שאלות, כמו מהו גבול הציות, המרצים מרגיעים את הקצינים שישראל אינה גרמניה הנאצית, אלא צבא במדינה דמוקרטית.
לא בדיוק. נכון, ישראל עוד לא גרמניה הנאצית, ברוך השם, שהרי אילו כך היה טור זה לא יכול היה להתפרסם. (ובל נשכח את אזהרתו של
פינחס רוזן, אין לנו חסינות). כאשר מדובר בצבא הישראלי בשטחים הכבושים, אין דמוקרטיה. שם זהו צבא טרור של מדינת טרור, ובהחלט ראוי להתמודד עם השאלה כיצד הופכת מדינה של עם שהיה קורבן לרדיפות ודיכוי למדינה ששולטת עשרות שנים על עם אחר בשיטות דיכוי אכזריות. ושאלה לא פחות מטרידה: מדוע שיתוף הפעולה עם הרוע, הגזענות והדיכוי מקיף את רוב העם? אולי לא כמו בגרמניה, אבל לא רחוק מכך.
מה יש לקציני הצבא הישראלי ללמוד בביקור במחנות, בעיקר הקצינים שאחראים על מערכת הדיכוי בשטחים הכבושים ועל מחנות המעצר ההמוניים שם כלואים חפים מפשע רבים? איזו עדות במדים הם נושאים עימם בבואם לגיא ההריגה? מוטב היה שהצבא הישראלי יבטל את הפרויקט הזה כל עוד עיקר עשייתו מנותבת לפעולות פושעות בשטחים הכבושים. הקצינים לא באים לפולין בידיים נקיות. אין דבר יותר ציני מאשר גיוס השואה למירוק פשעי הכיבוש.
דם לא נחשב
אלוף
יואב גלנט, מפקד פיקוד הדרום, יהיה הרמטכ''ל הבא של ישראל. שר הביטחון המליץ, הממשלה אישרה והוא יכנס לתפקידו בתחילת 2011. גלנט היה המפקד הבכיר שפיקד ישירות על מלחמת עזה המוכרת גם בשמה ''עופרת יצוקה''. זו לא הייתה מלחמה במובנה המקובל, שהרי לוחמי החמאס נמנעו מכל עימות עם הצבא הפולש. מדובר בפלישה צבאית שהפכה את עזה למטווח לעברו המטירו אמצעי הלחימה הסופר מודרניים של ישראל אש תופת מהאוויר הים והיבשה, כולל נשק כימי (זרחן לבן) על אוכלוסייה אזרחית. במונחים הרווחים בישראל, יש ליואב גלנט הרבה דם על הידיים. דם של ילדים, דם של נשים, דם של זקנים.
אולם מאחר ומדובר בדם של פלסטינים, הוא לא יעמוד למשפט על ביצוע פשעי מלחמה, אלא מקבל פרס ומקודם למשרה הצבאית הבכירה בישראל. יש בישראל מי ששוקלים לעתור לבג''צ נגד המינוי, אבל ברור מראש שבית המשפט העליון יכשיר את המינוי.
אחת הדרכים לתקוף את המינוי היא הגשת תלונות למערכת המשפט בכל הארצות בהן החוק מאפשר שפיטה אוניברסלית בגין ביצוע פשעי מלחמה. ראוי ורצוי שגלנט יהיה מודע לכך, שפשעי המלחמה בעזה רודפים אחריו והוא אינו יכול לטייל בעולם כאוות נפשו. יש מי שישים עליו אזיקים.
''נקלעו לקו האש''
בירי של חיילי הצבא הישראלי לעבר העיירה בית חנון לפני ימים ספורים נהרגו שני חקלאים.
איברהים עבדאללה סעיד בן 91 (Ibrahim Abdullah Abu Saeed ) ונכדו
חוסאם חאלד אבו סעיד בן 17 (Hossam Khaled Abu Saeed).
בהודעות שדובר הצבא מנפק לעיתונות, ירי ישראלי לרצועה הוא תמיד על ''טרוריסטים'', אז איך קורה ששני אזרחים נהרגים? על כך יש לדובר הישראלי תשובה מוחצת: ''הם נקלעו לקו האש''. איזה ניסוח עדין, כמעט ספרותי. תפקידו לפטור את היורים מאחריות. מי שלא רוצה להיפגע, שלא יקלע לקו האש. איך איברהים סעיד בן ה-91 ונכדו בן ה-17 ''נקלעו לקו האש''? עכשיו תארו לכם שרקטה של החמאס פוגעת בגן ילדים, ויש הרוגים, ודובר חמאס מוציא הודעה לעיתונות ''שהילדים נקלעו לקו האש''.
לחמאס יש מפלט בדמות נשק פרימיטיבי שלא ניתן לכוונו למטרות נקודה. לצבא הישראלי אין תרוץ כזה. כל טנק שיורה פגז מכוון באמצעות מחשב, זהו ירי נקודתי. במלים אחרות, הסב ונכדו נהרגו בגלל שהטנק הישראלי ירה לעברם. לידיעת גלנט מפקד פיקוד דרום, שהוא עדיין מפקדם הישיר של היורים ונושא באחריות גם להרג המיותר הזה.
דתות אלימות
