יום הטלת פצצת האטום על הירושימה, 6 באוגוסט, מצוין ברחבי העולם באירועים שונים ומגוונים, במטרה להזכיר לאנושות את סכנת השואה המרחפת עליה, כל עוד מתקיימים מצבורי נשק גרעיני.
סכנה זו מוחשית במיוחד במזרח התיכון, אזור רגיש, מסוכסך ומועד לפורענויות. ישראל, בעלת חימוש גרעיני של מאות פצצות אטום ומימן, בנוסף לחימוש ביולוגי וכימי, מהווה תמריץ למדינות אחרות להצטייד בנשק השמדה המונית, ולכן יש דחיפות עליונה בפירוק המרעום הגרעיני באזורנו והפיכתו של המזרח התיכון לאזור מפורז מנשק השמדה המונית.
דעת הקהל בישראל אינה שותפה לסכנה האורבת לנו. ממשלות ישראל הצליחו לא רק להרדים את ערנות הציבור בתחום זה, אלא עלה בידיהן להטמיע את הדעה כי היותה של ישראל בית קיבול לכמות אדירה של נשק השמדה המונית, הוא סם ההצלה שיבטיח את קיומה של ישראל.
אסון גרעיני שעלול למחוק את ישראל ושכנותיה מהמפה, אינו תרחיש אימים של כמה תימהונים, אלא סכנה ממשית. הקהילה הבינלאומית חייבת לקחת את הנושא לטיפולה ולדאוג כי במזרח התיכון לא תימצא מדינה המחזיקה בנשק הסופני הזה.
ביטוי למצב העגום בנושא זה בישראל בא לידי ביטוי בהפגנה שקיימו חברי הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי, ב-6 באוגוסט, מול משרד הביטחון בתל אביב. היינו חמישה מפגינים, ההפגנה לא דווחה בעיתונות, ולכן זה היה לא אירוע. בישראל אנו נתפשים במקרה הטוב, כחבורה של תמימים, ובמקרה היותר רווח, כחבורה של בוגדים. התנחמנו בכך שבהקשר הבינלאומי, אנו חלק ממשפחה גדולה שאולי תציל את העולם מהשמדה.
ב-8 באוגוסט שוחרר
מרדכי ואנונו מכלאו לאחר שסיים תקופה של שלושה חודשי מאסר שנגזרו עליו בגלל ששוחח עם בעלי אזרחות זרה. הוא הוחזק בתנאי בידוד באגף השמור ביותר בכלא איילון, שם מוחזקים רוצחים ועבריינים אחרים ממשפחות הפשע בישראל.
מדוע היה צריך לכלוא את ואנונו באגף זה? שהרי מדובר באיש שלום לא אלים, שאין נשקפת ממנו כל סכנה. התשובה ברורה: שרותי הביטחון של ישראל אינם יכולים לסלוח לואנונו, שעל אף 18 שנות מאסר, לא נשבר, נשאר נאמן למאבקו נגד נשק גרעיני, ולא הביע חרטה על שמסר לעיתון האנגלי סנדיי טיימס ב-1986 מידע על המתרחש מאחורי חומות הכור הגרעיני בדימונה. על כן הם ממשיכים להשפילו.
כמעט מיותר לומר, כי גם מאסרו האחרון לא שבר אותו. האיש עשוי מפלדת אלחלד, בלתי ניתן לשבירה.
ברור לכל בר דעת שלא נשקפת ממנו כל סכנה לביטחונה של ישראל. הגיעה העת, שישראל תחדל להתעלל בואנונו, תסיר מעליו את ההגבלות ותאפשר לו לעזוב את המדינה למקום בו יחפוץ לחיות.
הפוליטרוק
הרמטכ''ל מינה קצין חינוך ראשי חדש. אלוף משנה (קולונל)
ארז וינר. מיהו אותו וינר? מתברר שמדובר במתנחל חובש כיפה. הוא נושא עימו קריירה צבאית של פיקוד על יחידות בצבא הכיבוש שלקחו חלק בדיכוי ההתקוממות הפלסטינית. במושגים צבאיים, יש לו הרבה דם על הידיים, אבל מאחר ומדובר בדם פלסטיני, הוא לא יושב בכלא אלא מקודם בהיררכיה הצבאית. תקוותי שבעתיד יעלה בידי שוחרי זכויות אדם להביאו לבית הדין הבינלאומי השופט פושעי ופשעי מלחמה.
מה תפקידו של קצין חינוך ראשי בצבא כיבוש? בין השאר לדאוג לכך, כי אם יימצאו מי שמפקפקים בצדקת המשימות, יש לשטוף את מוחם ולהוציא מהם כל בדל של סימני שאלה.
בעבר התבטא וינר בנושא הסירוב לשרת בצבא, וכינה את המסרבים ''סמרטוטים''. הוא לא מבחין בין סרבנות מימין או משמאל. לדידו צעיר שמסרב לשרת בצבא משום שהוא לא מגרש את כל הערבים, אינו שונה מצעיר המסרב להתגייס משום שאינו רוצה לקחת חלק בפעולות הרג ודיכוי נגד אוכלוסיה אזרחית. אלה ואלה סמרטוטים. מי שסירב לשרת בצבא דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד בגלל גזענותו, לא שונה ממי שמסרב כיום לשרת בצבא דרום אפריקה החדשה בגלל שאינו מוכן לדור בכפיפה אחת עם שחורים. דין שניהם, לפי וינר, לסמרטוטיה.
קצינים כמו וינר, הם חלומו של כל דיקטטור, סמרטוטים בשרות העריצות.
המתנדבים
לאחרונה הגיעה בטיסה מיוחדת מארה''ב קבוצה גדולה של צעירים יהודים אמריקאים שהתנדבו לשרת בצבא הישראלי. האירוע נתפש כה מיוחד וחשוב עד שנשיא המדינה שמעון פרס בן ה-87 הטריח עצמו לנמל התעופה וקיבל את פניהם בחיוך ובפרחים.
מה קורה לנוער יהודי בארה''ב? הוא השתגע? להתנדב לשרת בצבא גזעני השולל זכויות אדם בסיסיות, זכויות מהן הם נהנים בארה''ב?
צריך להודות באמת העצובה: מדינת ישראל הצליחה לסרס מבחינה מוסרית ואידיאולוגית לא מעט יהודים ברחבי העולם. הסוכנות היהודית, האחראית להגירה לישראל, מנצלת היטב את חופש הפעולה שלה בארה''ב ומארגנת מחנות הכנה לצעירים יהודים בדרכם לגיוס הצבאי.
מזכיר לי את הטמפלרים הגרמנים בפלשתינה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שחלק מהם הזדהה עם גרמניה הנאצית, הקימו תנועת נוער שקיימה מחנות הכנה והזדהות עם גרמניה. רבים מהם חזרו לגרמניה לשרת בצבא.
אני מכין עצמי לקראת תגובות הזעם: שוב הוא משווה עם הנאצים? תירגעו. לא משווה עם הנאצים, אלא מאתר קווי דמיון אצל שתי קבוצות, המגלות הזדהות עם מדינה גזענית ורואות בשירות הצבאי את הביטוי האולטימטיבי להזדהות.
נגמרה המסיבה
שר הפנים הגזעני
אלי ישי, הנאבק לגרש מישראל את כל הילדים שנולדו בישראל למהגרי עבודה, אינו יודע מנוח. לאחר שהאשים אותם בהפצת סמים ומחלות, כמו איידס, צהבת, שחפת, (סגנון זהה לזה של הנאצים נגד ''היהודים מפיצי המחלות''), הוא אימץ שיטה חדשה. בדיון שהתקיים בכנסת במסגרת מושב מיוחד (הכנסת עתה בפגרה), הציע ישי לומר לילדים המגורשים, ''המסיבה נגמרה. אבא ואמא עשו מספיק כסף, התעשרו, עתה חיזרו לסבא וסבתא''.
מהגרי העבודה מבצעים בישראל את כל העבודות שישראלים לא מוכנים לעשות, ותמורת שכר שלרוב הוא מתחת לשכר המינימום. לכנות זאת ''מסיבה'', צריך מידה רבה של בהמיות.
בדיון זה התגלה גם השמאל הציוני במערומיו. ח''כ
אילן גילאון ממרצ, כינה בקריאת ביניים את ישי ''גזען פרימיטיבי'' והוסיף שילדי מהגרי העבודה ''משרתים בצבא יותר מהילדים שלך''.
השר ישי אכן גזען פרימיטיבי, והעובדה שהממשלה והחברה הישראלית לא מקיאות אותו, היא חרפה. אבל מדוע צריך איש שמאל שמגדיר עצמו כסוציאליסט להכניס את הצבא כנימוק למתן זכויות? ואם יתברר כי בין ילדי מהגרי העבודה יש פצפיסטים, או מתנגדי כיבוש, האם זכותם פחותה מהאחרים?
יום הירושימה
