יש סמליות בכך, שלמחרת כניסתו של
מרדכי ואנונו לכלא לרצות שלושה חודשי מאסר על כך שדיבר עם בעלי אזרחות זרה, פרסם העיתון הלונדוני ''גרדיאן'' ידיעה לפיה הסכימה ישראל למכור טילים וראשי נפץ גרעיניים למשטר האפרטהייד של דרום אפריקה.
העיתון פרסם צילום הסכם מ-1975 עליו חתומים
שמעון פרס, אז שר הביטחון ועמיתו הדרום אפריקני
פיטר וילם בוטה, לפיו תמכור ישראל לדרום אפריקה טילי יריחו המסוגלים לשאת את ''המטען הנכון'', שם קוד לראש נפץ גרעיני, כפי שאישר מי שהיה מפקד הצי של צבא דרום אפריקה
דיטר גרהארדט.
הפרסום מחזיר אותנו לאחד הפרקים האפלים של ישראל, שהתבטא בשיתוף פעולה צבאי הדוק עם המשטר הניאו נאצי בדרום אפריקה.
עתה מתברר כי ישראל הייתה מוכנה למכור למשטר המצורע, בנוסף לכמויות אדירות של נשק קונבנציונלי, גם נשק גרעיני, ובכך מתנפצת האגדה הישראלית לפיה על ישראל ''הדמוקרטית'' ניתן לסמוך שלא תעשה שימוש לא אחראי עם נשקה הגרעיני, בשונה ממשטר האייטולות באיראן.
המסמך הסודי שפורסם ב''גרדיאן'' מוכיח כי גם בהקשר הגרעיני ישראל היא בלתי אחראית ובלתי צפויה, ונשק גרעיני בידיה עלול לגרור אותה למסרו למשטרי עריצות גזעניים.
העסקה לא יצאה לפועל, בגלל שהייתה יקרה מדי לדרום אפריקה. לאחר מכן היא פיתחה יכולת גרעינית עצמאית, בסיוע ישראלי. דרום אפריקה שלאחר האפרטהייד התפרקה מנשקה הגרעיני.
חבל שישראל לא הלכה בעקבותיה.
לפני שישראל מוכיחה את סוריה על יחסיה עם איראן, היא חייבת לעשות בדק בית רציני בכל הקשור ליחסיה עם משטרי עריצות, סיועה למשטרים אלה בנשק ובידע צבאי.
פרס מכחיש את הפרסום ב''גרדיאן'', אולם הוא נשמע אומלל ובלתי אמין לאור חתימתו המתנוססת על ההסכם המביש עם בוטה .
שוב הוכח כי הסכנה אינה באסיר המצפון מרדכי ואנונו, שעשה שירות חשוב בגילוייו לתקשורת על המתרחש מאחורי חומות הכור בדימונה, אלא במי שמחזיק בנשק גרעיני.
רק הרחקתו של הנשק הזה מהישג ידם של פוליטיקאים, באיראן, בישראל, בסוריה או מדינות אחרות באזורנו, תעניק לנו תקווה לחיים ללא שואה.
הדמוקרטיה הכי דיקטטורית בעולם
''הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'' כפי שישראל הרשמית מתייחסת אל עצמה, נהגה שוב כדיקטטורה מזרח תיכונית מן המניין, כאשר מנעה מפרופסור
נועם חומסקי, מדען בעל שם עולמי, לחצות את גשר אלנבי מירדן לשטחים הכבושים כדי לשאת הרצאה באוניברסיטת ביר זית.
חומסקי, מלווה בבתו ובעמיתים מהאקדמיה, עוכבו מספר שעות במסוף, תושאלו על ידי פרחחי השב''כ, או משרד הפנים או הממשל הצבאי, (כולם מייצגים אותו זבל קולוניאלי גזעני רק בתפאורה שונה), האם מי מהם אנרכיסט, כאילו מדובר באיזה פשע שיש לאתר, וכיוצא באלה שאלות פרי בית היוצר של גאוני דיקטטורת הממשל הצבאי- שב''כ - משרד הפנים של ש''ס.
מה חטאו של חומסקי? שהוא מבקר חריף של ממשלות ישראל (וארה''ב), רואה בכיבוש ובגזענות הנלווית אליו רעות חולות שיש לעקור. העונש שממשלת ישראל משיתה עליו: איסור כניסה לתחומי שלטונה.
זה לא תמיד היה כך. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כניסתו הותרה והשתתפתי עימו ואחרים בהפגנה נגד הכיבוש בגדה המערבית.
ככל שישראל הלכה והימינה, אומצו שיטות ממשל הלקוחות מאזורי הדמדומים של משטרי עריצות.
חומסקי לא לבד. לפני מספר חודשים נמנעה כניסתו של פרופסור נורמן פינקלשטיין, אף הוא מבקר חריף של ישראל. מספרם של מנועי הכניסה לישראל מסיבות פוליטיות נמצא בעליה.
הדבר מזכיר לי את ביקוריי במזרח גרמניה במעבר הגבול בין מערב ברלין למזרחה. לא אחת הייתי מעוכב לתשאולים. אני מניח שברישומים שלהם שמי הופיע בעמודה של ''הבלתי ידידותיים'' (או משהו דומה), שהרי מאמרי ביקורת שכתבתי על המשטר במזרח גרמניה התפרסמו גם בעיתונות הגרמנית, אולם בסופם של תשאולים תמיד נתנו לי לעבור. מבחינה זו הדיקטטורה הקומוניסטית בגרמניה הייתה לעתים פחות נוקשה מהדיקטטורה הישראלית בגשר אלנבי.
אם מגמת הפסילה תימשך, זה רק עניין של זמן עד שגם ישראלים כמוני, שביקורתם על מדיניות ממשלת ישראל לא פחות חריפה מזו של חומסקי, לא יוכלו לחזור לישראל לאחר שיצאו ממנה, או לא יורשו לצאת. התשתית הפוליטית לחקיקה כזו כבר קיימת בכנסת הימנית.
אחת התופעות המבישות בפרשת גירושו של חומסקי, הייתה שתיקתו של הממסד האקדמי. (מניעת כניסה הוא ביטוי עדין, שהרי מה שקרה בפועל, שפרופ' חומסקי גורש). אותו ממסד שמתגייס כארי לסיכול חרם אקדמי על ישראל תוך נפנוף בעקרונות נעלים כמו חופש אקדמי, נשאר אדיש אל מול גירוש חומסקי, שאינו אלא הטלת חרם מצד ישראל על אוניברסיטת ביר זית.
יש בישראל שש אוניברסיטאות, ועוד כמה עשרות מכללות אקדמיות, ואף אחת מהן לא קראה להפגנה המונית של הסגל האקדמי במטרה למחות על גירושו של חומסקי ועל החרם האקדמי שהכיבוש הישראלי מטיל על האוניברסיטאות הפלסטיניות בשטחים הכבושים. והסטודנטים? הם תמונת ראי מדכאת של המרצים שלהם.
ילדי מהגרי עבודה
בימים אלה מתנהלת מערכה ציבורית נגד גירושם של 1,200 ילדי מהגרי עבודה. ילדים אלה נולדו בישראל, עברית היא שפתם והם לומדים בבתי ספר ישראלים.
מי שמעוניין בגירושם הוא שר הפנים של ישראל
אלי ישי מסיעת ש''ס החרדית. ישי הוא פניה המכוערים של החברה הישראלית והדת היהודית. הוא גזען, הומופוב, מתעב זרים שאינם יהודים. ילדים אלה נכללים אצלו במה שמכונה ''סכנה דמוגרפית'' לרוב היהודי. הוא רואה לא רק את הילדים אלא גם את הוריהם שיישארו, וזה בלתי נסבל מבחינתו.
ממשלת ישראל הקימה יחידה כמו צבאית שמתקראת ''עוז'' ושתפקידה לצוד מהגרי עבודה שאין להם רישיון שהייה או שהוא פג, להביאם לכלא ומשם לגרשם. לא אחת אנו עדים לטרגדיות משפחתיות, לפיהן ילדים נשארים ללא הורים משום שהם נעצרו על ידי הציידים. זיהוי האנשים אינו מסובך משום שחלקם הגדול של מהגרי העבודה ניתנים לאיתור על פי הופעתם החיצונית. (אפריקאים, פיליפינים, סינים, דרום אמריקאים, טורקים).
מהגרי העבודה מנוצלים על ידי חברות כוח אדם חמדניות. לעתים הם לא מקבלים את שכרם, שממילא לא גבוה, ולא אחת משוכנים בתנאי עבדות.
ובכל זאת, מרבית מהגרי העבודה, נאבקים על המשך הישארותם בישראל, משום שעל אף מיקומם בתחתית רמת החיים בישראל, משוללי זכויות אזרח, מצבם עדיין טוב מזה שבארצות מוצאם.
חלקם הקימו בית בישראל, הולידו ילדים ואלה התערו בחברת ילדי בתי הספר.
בימים אלה יושבת ועדה ממשלתית שדנה בגורלם של אותם 1200 ילדים.
בראש המאבק להישארותם בישראל עומדים ארגוני זכויות אדם שסיסמתם ''לא מגרשים ילדים מהמדינה היחידה אותה הם מכירים ובה הם חשים בבית''. לכך מצטרפת השקפת עולם המכבדת את האחר, השונה, הזר.
כאמור, שר הפנים אלי ישי היה רוצה לגרש את כולם. הוא שכח או לא למד כמה עיקרים יפים ביהדות כמו אהבת הגר, משפט אחד יהיה לכם ולגר בארצכם, ואהבת לרעך כמוך, חביב אדם שנברא בצלם, זכור כי גר היית בארץ מצרים. היהדות של ישי וחבריו בש''ס היא יהדות של ספר יהושע, יהדות של השמדת עמים, שנאת הזר, מחיקת זכר עמלק, וכיוצא באלה עקרונות גזעניים.
המאבק למען ילדים אלה תפש תאוצה ובאופן מפתיע נרתמו אליו חברי כנסת מסיעות ימין ואישי ציבור שלא ידועים במאבקים למען זכויות אדם, כמו שר החינוך מסיעת הליכוד
גדעון סער שלא מכבר החליט על הכנסת מפקדי הצבא לבתי הספר על מנת לעודד תלמידים להתגייס לצבא בכלל וליחידות קרביות בפרט, או ח''כ מסיעת קדימה
שאול מופז, שהיה רמטכ''ל ולחובתו לא מעט פשעי מלחמה.
כאשר לא מדובר בילדים ערבים, יותר קל להתגייס למען ילדי המהגרים ודרכם לטשטש את גזענותם כל ימות השנה.
בעצרת חגיגית שנערכה ברחבת מוזיאון תל אביב למען הילדים הופיעו חברי כנסת מימין ומשמאל, מ
דב חנין מחד''ש ועד
כרמל שאמה מהליכוד, כשבפיהם התחייבות להיאבק נגד גירושם. לכאורה מרשים, ובכל זאת משהו הטריד אותי: לא היה אף חבר כנסת ערבי בין הדוברים. האם חברי הכנסת
מוחמד ברכה או
אחמד טיבי לא תומכים בהישארותם של בני המהגרים בישראל? בוודאי שכן. מדוע נעדרו? האם המארגנים חששו שערבי ירגיז את ח''כ רב אלוף מופז, או שאמה? הימניים שבהם לא שכחו לומר לילדים ''אתם ישראלים כמונו, ונראה אתכם גם משרתים בצבא''. אהה, הנה יצא המרצע מהשק. יש עוד 1,200 מועמדים לשירות צבאי. הניסיון מראה כי ילדי מהגרי עבודה שנשארו בישראל ראו בגיוס לצבא את פסגת קליטתם בחברה הישראלית.
וכך אנו עדים לפרדוקס קטן, (או גדול). הפעילים הנאבקים למען ילדי מהגרי עבודה עושים זאת מכוח השקפת עולם אוניברסלית בדבר זכויות אדם, ועל כן רובם גם פעילים נגד הכיבוש ונגד המיליטריזם בחברה הישראלית, והנה הם מוצאים עצמם בקטע זה תורמים, אולי, לגיוס עתידי לצבא הכיבוש.
אנקדוטה זו לא צריכה להרתיע מלהמשיך ולהיאבק למען הישארותם של ילדים אלה והוריהם בישראל, ואם צריך, גם לכרות ברית זמנית עם השטן, עד שתושלם המשימה. בשעת כתיבת שורות אלו זה בכלל לא ברור ידו של מי תהיה על העליונה: של אלי ישי וחבריו, או של הילדים שהצליחו להקסים כה הרבה אנשים.
אנשי האל
בימים אלה מסיים את תפקידו הרב הצבאי הראשי המתנחל תא''ל אביחי רונצקי. הוא התרגום היהודי למלה חזבאללה (''אנשי האל'') ובשם האל הוא דוחף חיילים לבצע פשעי מלחמה (כפי שעשה במלחמת עזה). יש לו קושאן על הארץ מהתנ''ך, ולעזאזל הפלסטינים.
הוא מתגאה בכך שמספר חובשי הכיפה בפיקוד הבכיר בצבא הולך וגדל. צבא שלקציניו קשר ישיר עם הקב''ה הוא צבא מפחיד. אני חושש מאסון שהולך ומתרגש עלינו מהצבא הדתי הזה. אלוהים ישמור. אפשר לסמוך עליו?
האטום בשירות האפרטהייד
