הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת (9 במרץ 2009) לזיכרם של 12 טרוריסטים יהודים, חברי מחתרות האצ''ל והלח''י, שהוצאו להורג בתליה על ידי שלטונות האימפריה הבריטית. הם קיבלו את התואר ''עולי הגרדום'' ולעתים מכונים גם ''הרוגי מלכות''.
טרוריסטים? חס ושלום. רק בעיני האימפריה הבריטית. לפי ראש הממשלה
נתניהו שנאם בישיבה, מדובר בלוחמי שחרור שהקריבו את חייהם למען חירות עמם ולכן, כך אמר, ''אנו מצדיעים היום לגבורתם של 12 חברי המחתרות''.
למשל, נתניהו מצדיע ל
שלמה בן יוסף שירה ב-1938 על אוטובוס ערבי בו נסעו אזרחים תמימים, גם ילדים ונשים, בדרכו לצפת.
אם שלמה בן יוסף הוא לוחם שחרור, גיבור, איך נכנה ילד פלסטיני בן 13 מחברון שזורק אבן על מכונית מתנחלים? בעיני אותו נתניהו הילד הזה הוא טרוריסט שנעצר ונשלח לכלא על ידי בית משפט צבאי ישראלי.
נתניהו גם מצדיע לשני אנשי הלח''י
אליהו בית צורי ו
אליהו חכים שרצחו ב-1944 בקהיר את הלורד
מוין, שר המדינה הבריטי לענייני המזרח התיכון. מה ההבדל בין רצח השר מוין, לבין רצח השר
רחבעם זאבי ב-2001 על ידי חברי מחתרת פלסטינית? מדוע רוצחי השר מוין הם ''גיבורים'' ורוצחי רחבעם הם טרוריסטים?
עולה גרדום אחר מהאצ''ל,
דב גרונר, שהוצא להורג ב-1947 אמר במשפטו שאינו מכיר בחוקיות בית המשפט הבריטי וסירב להגנה משפטית. מה ההבדל בינו לבין אנשי פת''ח או חמאס שלא מכירים בחוקיות בית המשפט הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים? לאחר שניתן גזר דינו אמר דב גרונר בבית המשפט ''בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום''. איפה עוד שמענו את המושגים ''בדם ואש''? הנה נזכרתי, חברי החמאס.
אופציית המאבק הלא אלים, אינה קיימת בשני המחנות, גרונר, נתניהו וחבריהם מחד, ואימאמים במסגדים מאידך.
הדבר בא לידי ביטוי גם בסמל של ארגון האצ''ל: רובה על רקע מפת ארץ ישראל וירדן (''זו שלנו זו גם כן'' –
זאב ז'בוטינסקי) עם המלים ''רק כך'' , כלומר רק בכוח הנשק.
הקורבן של אתמול הופך לרוצח של היום, זה מה שקורה לילדים מוכים כאשר הם הופכים להורים מכים.
אמינות מפוקפקת
הסצנה הצבאית בישראל סוערת. תא''ל (מייג'ור גנרל)
משה (צ'יקו) תמיר אולץ לעזוב את הצבא לאחר שהורשע בבית משפט צבאי באי אמירת אמת. הסיפור בקיצור למי שאינו בקי: תמיר איפשר לבנו הקטין לנהוג בטרקטורון צבאי. הבן גרם לתאונה ופגע במכונית. בדיווח על המקרה כתב תמיר כי מי שנהג בעת התאונה היה נהגו. בכך קיווה למלט את בנו ואת עצמו מאחריות.
תמיר הוא קצין מאד מוערך בצבא, ויש לו שובל מעריצים בקרב העיתונאים שמכסים נושאי צבא וביטחון. תמיר משורטט כמי שחייליו הולכים אחריו כעיוורים, איש מלחמה אמיץ. למעשה הוא תוצר של צבא הכיבוש שהתגייס ב-1982 והוא שייך לדור הגנרלים הצעירים בצבא הישראלי שמעולם לא נלחם בצבאות ממש ועיקר ניסיונו הצבאי מתמצה בלחימה בגרילה של החיזבאללה ובדיכוי ההתקוממות הפלסטינית בשטחים הכבושים, כלומר גיבור בעיקר על אזרחים וילדים, באחת, הוא גנרל קולוניאליסט.
גירושו מהצבא (בהודעה הרשמית ''סיים את שירותו'') לווה בתקשורת אוהדת, הן לתמיר, ''הלוחם ללא חת'', והן לרמטכ''ל
גבי אשכנזי, שהוצג כמי שויתר ''בצער ובכאב'' על ''הלוחם המוכשר'', ובאותה נשימה שרו שיר הלל על שמירת ''האמינות כערך עליון בצבא''.
שטויות במיץ עגבניות, בשפה עממית. לא אמינות ולא אומץ, אלא העמדת פנים של ''כאילו''. אשכנזי, המבקר בכתיבת שורות אלו בארה''ב, כדי לגייס כספים לאגודה למען החייל, פגש בכניסתו לכנס התורמים בניו יורק הפגנה של נטורי קרתא, שהניפו שלטים שאחד מהם כינה אותו ''הקצב של עזה''.
מה שמזכיר לי כי דוברו של ''הקצב'', תא''ל
אבי בניהו שיקר כל כך הרבה פעמים במלחמת עזה, עד שהסיפור של תמיר נראה כמשחק ילדים. (ראו דרישות ''רבנים לזכויות אדם'' ו''שוברים שתיקה'' לחקירת אמת על שהתרחש במלחמת עזה לאור עדויות החיילים שסתרו לחלוטין את ההודעות הרשמיות של דובר צה''ל, שלא לדבר על דו''חות ''בצלם'' ו''הוועד הישראלי נגד עינויים'' שמוכיחים שוב ושוב מזה עשרות שנים כי דיווחי הצבא לכל אורך שדרת הפיקוד נגועים בשקרים).
אם אמינות היא ערך כל כך חשוב בצבא, אזי יש לפטר מיד את כל צמרת הצבא, מהרמטכ''ל ועד לדרגי השדה, שמשקרים אותנו כבר 42 שנים כאילו הצבא הישראלי הוא ''צבא הגנה''.
להעמיד את דגן לדין
מכתב שנשלח ליועץ המשפטי לממשלה:
לכבוד
יהודה וינשטיין
היועץ המשפטי לממשלה
ירושלים
יועץ נכבד,
עתה כבר ברור גם לגדול הספקנים: ידה של ישראל בפעולת הרצח בדובאי. יותר מעשרה אזרחים ישראלים בעלי אזרחות כפולה שהמחסלים עשו שימוש בשמם בדרכונים המזויפים, לא משאירים מקום לניחושים באשר לאחריותו של המוסד לפשע.
אם מותר לחבורה סודית שמורכבת מראש המוסד ועוד שניים שלושה מצמרת הארגון, להחליט מי לחיים ומי למוות, בשם רעיון המדינה הציונית, מה לך כי תבוא בטענות אל הרוצח יגאל עמיר שסבר גם הוא שבשם רעיון המדינה היהודית ציונית לפי גירסתו, יש לרצוח את ראש הממשלה, שלשיטתו סיכן את הרעיון.
מרגע שמותר להוציא להורג אנשים ללא משפט, השמיים הם הגבול וכל אדם הוא יעד פוטנציאלי לרצח. אם אין ברצונך להגיש נגד דגן כתב אישום על קיפוד חיי אדם, לפחות אל תיתן לו להתחמק מעונש בגין זיופי מסמכים. אם שוויון בפני החוק הוא כלל תקף, אזי הדין לגביו לא צריך להיות שונה מדינו של כל מאפיונר המזייף תעודות זהות ישראליות עבור קורבנות סחר נשים.
אני ניצול פרעות ליל הבדולח בברלין שאזרחותו הגרמנית נשללה בגין חוקי הגזע הנאצים. אזרחותי הגרמנית הושבה לי בגרמניה הדמוקרטית לאחר שבוטלו חוקי גרמניה הנאצית.
נפגעתי אישית מכך שסוכן המוסד עשה שימוש ציני בשואה כדי לקבל ברמייה דרכון גרמני תחת שם בדוי, ששימש את אחד המחסלים.
בקשתי ממך, כבעל אזרחות כפולה, להעביר אלי הבטחה בכתב, כי לא יעשה שימוש בשמי או בפרטי הדרכון שלי (שצילומו מצוי במאגר הממשלתי) על ידי המוסד או כל גוף ישראלי אחר העוסק בפעולות חשאיות במדינות אחרות.
גדעון ספירו
משפח
מכתב ששלחתי לשופט שלום בבאר שבע:
לכבוד
השופט אילן בן דור
שופט בית משפט השלום
רחוב התקווה 5
באר שבע 84102
השופט אילן שלום,
על פי החלטתך מיום 25.2.2010 נשלח פעיל זכויות האדם נורי אל עוקבי למעצר שנמשך שבוע ימים.
החלטה זו גרמה עוול נורא לנורי וצער שאין לו שיעור לחבריו וידידיו בני שני העמים.
נורי הוא יו''ר העמותה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, שגם לי יש הכבוד להיות חבר בה.
הוא מייצג בקליפת אגוז את העוול שהמדינה גרמה לאזרחיה הבדואים שמתבטא באופנים שונים, אבל קודם כל בגזל קרקעותיהם.
שבט אל עוקבי התבקש ב-1952 על ידי נציג הממשלה לעבור מאדמתו עליה ישב מזה דורות באלעראקיב למשך חצי שנה, שלאחריה, כך הובטח במפורש, יוכל לחזור. הבטחה זו לא קוימה עד היום.
נורי מתגורר באלעראקיב בארבע השנים האחרונות, במסגרת מאבקו להשיב את אדמתו. הוא מקפיד לנהל את המאבק בדרכים לא אלימות ודמוקרטיות. נורי הוא מרטין לותר קינג במהדורה בדואית.
המשטרה, הסיירת הירוקה, הקק''ל, המינהל, התנכלו לו שוב ושוב. ניסו לקבוע עובדות בשטח, הרסו את אוהלו, גרמו נזק לרכבו, הוא הוכה, נעצר, אבל תמיד חזר למקום שבתו.
אשר כל כן, החליטו הרשויות לנצל באופן מחפיר את השררה שבידם, ורקחו כתב אישום מפוברק הכולל 40 סעיפי אישום, שחלקם הולך אחורה עד 2005, ובהם הוא מואשם בפלישה לאדמות מינהל. לא מדובר באדמות מינהל אלא באדמתו אומר נורי אשר מצויד במסמכים המוכיחים זאת. מאבק בנושא זה מתנהל גם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
כתב האישום ההזוי עשה כנראה רושם רב עליך, והחלטת לעצור אותו למשך מספר ימים. שבוע ישב האיש היקר הזה בבית הסוהר, יחד עם כל מיני עבריינים. מצופה משופט כי יפעיל שיקול דעת עצמאי, לא ייסחף אחר דרישות התביעה, יזהיר עצמו לא ליפול למלכודת ההיבריס והשררה לפני שהוא מחליט לשלול חירותו של אדם, מה עוד אזרח ותיק המתקרב ל-70, שברור על פניו שלא נשקפת ממנו כל סכנה לציבור.
על העוול הזה אני מוחה, ומקווה שתמצא דרך להכות על חטא, לחזור בתשובה ולאמץ שפיטה דמוקרטית שלא תשתתף ולא תשתלב באפליה ובגזענות שמאפיינים את מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הבדואים.
גדעון ספירו
העתקים: הנשיאה ביניש, היועץ וינשטיין
עולי הגרדום
