המושג ''נס'', כאשר משתמשים בו לתיאור הצלה מאסון, או שימוש דומה, יש בו סתירה פנימית: מה הוא נס כזה כאשר קדם לו אסון? הרי הנס האמיתי היה זה אילו אותו אסון כלל לא התרחש.
גרוע מזה: אם מייחסים את הנס להשגחה העליונה עולה סתירה פנימית אחרת: אותו כח עליון שהציל אותך בדרך נס הוא גם הכח העליון שגרם את האסון...
על כך כבר אמרו חכמים: ''לא מעוקצך ולא מדבשך'', לאמור: אנא אל תביא עלינו אסון ממנו תוכל, או תואיל, לחלצנו.
המאמינים שמכל האסונות שפקדו את עם ישראל האלוקים חילץ אותנו, את השורדים (או השרידים, כמו בשואה) גם טוענים בדיעבד כלפי שמיא שהיושב במרומים הביא עלינו את האסונות הללו, ואם כל הטוען לנס למעשה מאשים...
הימים עתה הם ימי החנוכה, בו אנו ''מעלים על נס (תורן לדגל)'' את הנס שנעשה לנו בכך שהחשמונאים ניצחו, אחר קורבנות וקרבות רבים, את היוונים (למעשה: את הסורים, שנשלטו בידי הדיאדוך
אנטיוכוס, אחד מחמשת יורשי
אלכסנדר מוקדון). כלום נס גדול יותר היה אילו כל הכיבוש היווני-סורי כלל לא היה מתרחש?
נס נוסף: כלה השמן הטהור במקדש, ונמצא רק פך קט ובו שמן ליום אחד, ונעשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים ויהי אור. ממש נס נהדר. כלום אלמלא חולל המקדש ואילו פעל כסדרו ותיקונו לא היה זה נס גדול אלפי מונים?
הוא הדין בחג הפורים. יושב מרומים, או הגורל, העמיד עלינו את
המן הצורר שביקש להשמידנו, ונעשה נס ובת-ישראל כשרה נבחרה לארמונו של
אחשוורוש הערל, ובתדרוך דודה,
מרדכי, הביאה את נס הצלתנו ותלייתו של המן הרשע. ובכן- מי שלח את המן?
אם כך- מהו הנס? שמתוך האסון העצום או הסיכון הנורא מתרחשת איזו הצלה קטנה ביחס.
לעתים ''הנס'' כשלעצמו הוא נורא: אתה קורא בעתון: משפחה שלמה נהרגה בתאונה ורק התינוק שהיה ברכב ניצל בנס. אוי לו לתינוק ואוי לו לאותו הנס... בעתון ידגישו את הצלתו של התינוק ויפטרו את האסון הנורא והרוגיו באזכור גרידא.
אמש אבד ילד למשפחתו בטיול בין-ערביים ביער בורמה. אחרי חרדה עצומה וחיפושים לתוך הלילה של שוטרים ומאות מתנדבים קרה נס והילד נמצא בריא ושלם. נס גדול יותר היה אילו לא הלך לאיבוד מלכתחילה...
כנראה שאנו, הקוראים, או כלל הציבור, זקוקים לנסים, והללו תמיד מתרחשים על רקעו של אסון.
אולי מוטב שכולנו נתפלל: ''אנא עשה שלא נזדקק לנסים ולנפלאות...''
''על הנסים ועל הנפלאות''
