תופעה מעניינת במיוחד בין מנהיגינו הוא הניתוק מן המציאות, והחיבור למאוויי לב. השמאל רואה הזדמנות לשלום בכל דבר, אפילו ברצח סיטוני של יהודים, על כן ''קרבנות השלום''. המרכז אוהב את הרעיון שאם רק ימסור את הפריפריה לאויב האיסלמי, יעצרו הגייסות באופן עצמוני על גדת נחל אלכסנדר מזה, גשר עד הלום מזה, וכביש שש מזה. שרי הליכוד יודעים ממקור ראשון, מפי הסוס, במו-אזניהם, שאין הקפאה של הבנייה ביהודה. נראה שהקריטריון לאיש ציבור הוא ריחוקו מן המציאות. רצח יהודים הוא ההיפך משלום אלא אם השלום הוא של גבלס וצ'מברליין. גייסות האיסלאם לא עצרו בשום מקום אלא אם נעצרו בכוח, אם בשערי וינה ואם בגשר עד הלום שעליו נלחם אבי. הקפאת הבנייה ביהודה יותר עמוקה מן הקיפאון באנטארקטיקה. שם לפחות בונים תחנות מחקר, לבדוק את התחממות הכדור בעוד ביהודה אין בנייה כלל ועיקר.
לא בעובדה האחרונה אין להאשים את שרי הימין. בביקורי הרבים בהר חברון והשומרון לא ראיתי איש עומד עם חרב שלופה למנוע מבחוריה המצוינים של עתניאל או בית חגי או קרית ארבע מלבנות כאוות נפשם. אין צורך בכך. העצלות, הקובעת שבנייה היא עבודה ערבית היא שעוצרת את הבנייה טוב יותר מכל הפגנה של שלום-עכשיו-למען-חמאס.
פעם, באותה פרהיסטוריה שלפני קייץ תשס''ה אפשר היה לחשב שהמנדט הישראלי לא יהרוס בנייה קשיחה, בטון ומלט, בלוקים וציפוי אבן, ולכן בנייה ערבית היא ביטוח נגד הריסה. פעם באותה פרהיסטוריה שלפני הרס עמונה, אפשר היה לחשוב שהמנדט ימנע מלהרוס בתי יהודים בשומרון רק על סמך מסמכים מזויפים ואנטישמיות עצמית. פעם, באותה פרהיסטוריה שלפני גירוש היהודים מן הבית האדום בחברון וגירוש היהודים מבתיהם שנשדדו על ידי מרצחי תרפ''ט אפשר היה לומר שהמנדט הישראלי הוא חלק מן המדינה היהודית של אם-תרצו-אין-זה אגדה. אבל כיום, לאחר שגוש קטיף הוחרב כליל, בתי עמונה היפים היו לעיי חרבות, וחיילים עומדים על המשמר כדי שיהודים לא ישבו בבתיהם שקנו בכסף מלא בחברון, אין יותר הגנות, אין מוסר ואין משפט. יש רק כוח, והמוכנות להגן איש איש על ביתו, וקהילה-קהילה על מקום מגוריה, ובנייה קלה שווה בדיוק לבנייה הערבית הכבדה מבחינת פוטנציאל ההרס.
כיצד זה שישובי חומה ומגדל שרדו, ואילו גוש קטיף ועמונה חרבו? אולי יש קשר לעובדה ששני האחרונים לא בנו את ביתם, אלא שלמו לערבי על מנת שיבנה אותו? שאלתי את יהודי ההר פעם ועוד פעם, למי אתם ממתינים? למה שלא תבנו בנייה יהודית, בנייה קלה ומהירה, בעבודה יהודית. יקר מדי הם ענו לי, הערבי בונה יותר בזול. הצעירים שלנו מוכנים לשמור על הערבי שבונה, אבל לא לבנות בעצמם, גם תמורת כפל משכורת.
מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם. מי שבא כקולוניאל יעלם כקולוניאל. העובדה שהערבי קיבל את שכרו איננה רלבנטית. מבחינתו העולם וכל אשר בו שייך למוסלמי, ועל אחת כמה וכמה הבית שקנה היהודי בכספו הגנוב. יתכן שגם בית המשפט של המנדט הישראלי רואה את הדברים בדיוק כך.
לו רצו היהודים לבנות בעצמם, שום דבר לא היה עומד בדרכם. אבל היהודים רוצים שהערבי יבנה במימון משרד השיכון, דהיינו, הקופה הציבורית, ולכן כה קל להקפיא את הבנייה. לו רצו היהודים לבנות בעצמם, שום ממשלה שבעולם לא הייתה עומדת בפני חבורה של יהודים המוכנה להגן על מעשי ידיה.
הגיעה העת להחליף את הדיסקט, ללמוד מן הערבים. עצלנים ראוס. בנייה עצמית היא המגמה שיכולה להביס את המנדט, להפשיר את הקיפאון. אם יבואו החברה של שלום-עכשיו-למען-החמאס לביקור באתר, תנו להם ביד מברגה וחבילת ברגים, ושיתחילו לעבוד. ובאשר למג''ב, נראה כמה חטיבות צריך כדי להתמודד עם כמה אלפי בני ישיבות חמושים בטוריות ומכושים ומקדחות, שמישהו בא להרוס להם את מעשי ידיהם.
עצלים, ראוס
