הכנסת יצאה לפגרת הקיץ, ומבחינה פוליטית אנחנו רק בראשית עונת המלפפונים. אלא שמנהיגי מפלגת האופוזיציה הראשית חשים כנראה שחום הקיץ יגרום להם לנבול, והם מתחילים להצהיר הצהרות שלא בעיתן. וכולנו יודעים ש''רעם ביום בהיר'' טומן בחובו נזק רב. זוהי תופעה חדשה שלא הכרנו בעבר, מלחמת השרדות של מפלגה פוליטית כמה חדשים לאחר הבחירות הכלליות. ח''כ
שאול מופז החליט להסתער על כס היושב ראש של מפלגתו. כבר אין לו סבלנות לפעול בדרכים הפוליטיות המקובלות. והוא מסתער על שני האנשים המפרידים בינו לבין כסא ראש הממשלה מחד, וראש האופוזיציה מאידך.
אבל אנחנו הרי הכרנו ימים אחרים, שההחלטות הקשורות במוסדות המפלגה ומנהיגיה לא היו בידי הרחוב. ואני מבקש להפריד בין ההישגים ו/או הכשלונות של האישים לבין הליך הבחירה. ההנהגה של המפלגה היתה מורכבת מאנשים בוגרים ומנוסים. כאשר
בן-גוריון הלך,
לוי אשכול בא במקומו באופן הטבעי ביותר. ב.ג. סמך ידו על הבחירה ואחריו כל הצמרת של מפא''י עשתה כן. כאשר לוי אשכול נפטר, שר האוצר
פנחס ספיר פלט באופן אוטומטי: נו עכשו זו
גולדה. על אף העובדה שהיתה שלישיה של דור ההמשך:
משה דיין,
יגאל אלון ו
שמעון פרס - איש לא העלה את שמם כמועמדים. הם היו עדיין עגלים פוליטיים, ומינוי של כל אחד מהם היה מעורר מהומה במפלגה. העובדה השניה היא שגולדה מאיר כבר היתה מחוץ לממשלה כאשר נקראה לתפקיד. אבל החשוב מכל בכל ההווייה הזאת, התנהגותו של פנחס ספיר. הוא היה האיש החזק של המפלגה. כינו אותו ''ממליך המלכים''. כולם הסתכלו עליו כיורשו של אשכול. אבל האיש הצהיר קבל עם ועולם: אני לא מתאים להיות ראש ממשלה.
בשבוע שעבר מופז תקף את ח''כ
ציפי לבני וערער על מנהיגותה מעל במת הכנסת. בנאום התקפה על ראש הממשלה הוא הכריז: אני אתמודד מולך בבחירות הבאות וגם אנצח אותך. והרי הכל יודעים כי בטרם ינצח את ראש הממשלה הוא חייב לנצח את מנהיגת מפלגתו בבחירות שיערכו בתוך המפלגה. אולם המליאה היה כמרקחה בעקבות דבריו של ח''כ מופז. אבל בסך הכל הוא הצליח להטריד את מנוחתה של מנהיגת מפלגתו. וזו מאחר שהיא חשה מאויימת, לא מאחרת להגיב ומארגנת כנס פעילי מפלגה בחיפה. ושם היא תוקפת את ממשלת נתניהו, כי בימיה הקצרים היא הצליחה לגרום לכך ש''מאות אלפים מאזרחי ישראל יבקשו אזרחות אירופית''. השכל הישר אומר, כי היא יודעת שאזרחי ישראל היכולים להשיג דרכון זר עושים זאת כבר שנים ארוכות. אז מדוע להכריז דברי שקר בומבסטיים בפרהסיה? כדי להראות שהיא אינה נופלת ממופז.
ביום חמישי 13.9 התראיין מופז בטלביזיה והוא נשאל לדעתו ביחס לשתי סוגיות צבאיות המטרידות אותנו בימים אלה. הראשונה היא שביו של החייל
גלעד שליט, והשניה קבלת התפטרותו של תא''ל
עמאד פארס, שמסר דיווח כוזב על שמוש ברכב צבאי. והאיש נהג בחוסר אחריות מוחלטת בתשובותיו. בתשובותיו על שתי הסוגיות הוא חזר כחמש פעמים על הביטוי הבדיוני: ''אני כראש ממשלה הייתי....'' ואחר כך אמר: לא צריך לנהל מו''מ עם החמאס, צריך לתת להם כל מה שהם מבקשים ולהחזיר את החייל הביתה. הוא אומר את הדברים מן ההיבט המוסרי. וביחס להתפטרותו של הקצין הבכיר, הוא אמר כי יש הגזמה רבה בכך שהרמטכ''ל קבל את התפטרותו. צריך לנהוג במידתיות. אלא שאז הוא חטף שאלה שהוא לא ציפה לה: אבל אתה היית מפקד בית ספר לקצינים, ושם מחנכים לדווח רק את האמת, ומי שנתפש בשקר מודח. והוא ענה: זה נכון, אבל שם גם למדנו לנהוג במידתיות.
ראש הממשלה הצהיר כי הוא נותן עדיפות לטפול בשחרורו של גלעד שליט, אז מדוע להפריע לו בהצהרות כאלה ואחרות? דווחי האמת בצה''ל הן נשמת אפו ולאחרונה היו כמה פרשיות שבהן היו מעורבים כמה קצינים בכירים. הרמטכ''ל מנסה לשקם את הצבא גם באספקט הזה, אז למה להפריע לו? הרבה קציני מילואים אמרו בתקופת פרסומה של פרשת תא''ל
צ'יקו תמיר: אם המדובר היה ברס''ן או בסא''ל - הם היו מזמן תלויים על עמודי החשמל של מחנה הקריה. אבל לקצינים בכירים ביותר כנראה שמותר. והרמטכ''ל תפש את החומרה שבדבר, והוא מבקש לעקור את התופעה במיוחד כאשר מדובר בקצינים בכירים ביותר.
ח''כ מופז מחפש להיות פופולארי, ולקנות את אהדת הרחוב. לכן אמר את אשר אמר. הוא חושב שאמירות פופוליסטיות כאלה יקנו לו את אהדת הרחוב. אלא שזו פוליטיקה של צ'חצ'חים, וחבל שאין מי שיפקח את אזניו ויאמר לו את הדברים. זוהי פוליטיקה זולה. חבל שהאיש לא למד פרק בתנ''ך, כי אז היה זוכר את דברי אחאב מלך ישראל:
אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.
פוליטיקה זולה של השרדות
