לפחות 20 שנה נמשך הגיבוש של חוק חדש לבנק ישראל.
החוק הקודם נחקק בשנת 1954 והגיע הזמן לחוק חדש התואם את השינויים הפיננסים והמוניטאורים שחלו בחמישים השנים האחרונות (
חוק בנק ישראל).
בחודשיים האחרונים, לאחר הקמת הממשלה החדשה, נכנס הילוך אישור טיוטת החוק למהלך מהיר. זה קורה בעיקר בגלל תמיכתו ומעורבותו האישית של ראש הממשלה, נתניהו.
בחוק יש 3 מוקדים מעניינים (
היכן נמצאת הצעת החוק כיום?):
א. תוקם מועצה מנהלית בת 7 חברים שאמורה לקבוע את תקציב הבנק, תנאי שכר ותנאי פרישה. זוהי למעשה ועדה מפקחת על הניהול האדמיניסטרטיבי והטכני של הבנק.
ב. תוקם ועדה מוניטארית שמספר חבריה טרם נקבע סופית, אך הוא לא יהיה זוגי ומספר נציגי הבנק יהיה קטן יותר ממספר נציגי הציבור. בוועדה ישתתפו באופן ודאי, נגיד הבנק והמשנה לו וכן אנשי כלכלה ידועים ובעלי שם.
עיקר תפקידה של הועדה הוא קביעת בסיס הריבית במשק מדי חודש, או אם צריך, במקרים מיוחדים, גם שינויים תכופים יותר. תפקידה יכלול גם את קביעת המדיניות המוניטארית לשם השגת יעדי הבנק: שמירה על יציבות המחירים, תמיכה במטרות הכלכליות של הממשלה ותמיכה ביציבות הפיננסית של המשק.
ג. פיקוח על השכר של עובדי הבנק והכפפתו לתנאי השכר הממשלתיים. המצב כיום הוא שבבנק ישראל קיימות חריגות שכר גבוהות לעומת הנורמות שקבע משרד האוצר ואשר כל הגופים הממשלתיים והגופים הנהנים במידה רבה מתקציב המדינה חייבים לקיים אותן.
החריגות באות לידי ביטוי בשכר כיום למספר לא מבוטל של עובדים, בתנאי הפנסיה של עובדים שפרשו וכן בסכומים ששולמו לעובדים שפרשו ואשר משרד האוצר מתכוון לבקש החזר.
בסך הכול מדובר בסכומים של עשרות מיליוני ש''ח לפחות.
על רקע מצב זה מתנהל מאבק חריף בין שר האוצר לנגיד הבנק לגבי מה שייכתב בחוק בנק ישראל החדש בנושא הפיקוח וקביעת השכר (
בנק ישראל יורק לנו בפרצוף). עמדת משרד האוצר היא, כי לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הנותן את הפיקוח הבלעדי על השכר בכל הגופים הממשלתיים או הנהנים מתקציב המדינה בידי הממונה על השכר במשרד האוצר, הוא אשר צריך להיכתב בחוק החדש.
לעומתו, טוען נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, כי הכפפת הבנק, בנושא השכר או בכל נושא אחר, למשרד האוצר, פותחת פתח להגבלת עצמאות הבנק. עצמאות הבנק המרכזי היא אבן יסוד בניהולו ובהתנהלותו .
באמנת ההקמה של הקהילה האירופאית אשר דנה בהקמת בנק מרכזי וכן דנה במעמדת של הבנקים המרכזיים בכל חברה וחברה בקהילייה, נקבע, כי הבנקים המרכזיים יהיו משוחררים מכפיפות מכל סוג שהוא לממשלות ולמוסדות ממשלתיים ואסור לממשלות לנסות ולהשפיע בכל דרך על הבנקים המרכזיים (
בנק מרכזי).
אז כיצד האמור לעיל מסתדר עם הכפפת חוק בנק ישראל החדש לסעיף 29 בחוק יסודות התקציב אשר נותן בידו של הממונה על השכר במשרד האוצר את הכוח לקבוע את מסגרות שכרם של עובדי בנק ישראל?
זה לא מסתדר!
אילו עובדי בנק ישראל היו פחות תאבי בצע ומרסנים את האפשרויות הבלתי מוגבלות שהיו להם לקביעת שכרם בהווה ובעתיד (
פנסיה, גמול ו''מצנחי זהב''), יתכן שהממשלה הייתה נותנת כבוד לשיקול דעתם ומשאירה בידם את קביעת שכרם. אך זה לא היה המצב וזה גם לא המצב היום. תחושת הכוח והחשיבות מעבירים את עובדי המוסד על דעתם ויוצרים סביבם דעת קהל מסויגת.
מנגד אי אפשר להתעלם מהיריבות הן על רקע מקצועי והן על רקע אישי בין שר האוצר ועובדיו ובין נגיד בנק ישראל ועובדיו. האפשרות, של האוצר, לקבל אחיזה קטנה של השפעה בבנק ישראל גורמת להם להתעלם משיקולים אחרים של מינהל תקין.
השבוע שמענו שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יכריע בסוגיה בזמן הקרוב.
הבנק והאוצר
