אל תגרש אותי מהבית

יוני ואורלי שריר גרים, מגדלים ילדים ועובדים בחוות אורליה כבר 6 שנים. לפני כשבוע הם נתבעו לפנות את השטח ולחפש לעצמם מקום מגורים ומקור פרנסה חדשים. להלן תשובתו של יוני.

26 למאי, 2009

מר איתי בר
פרקליט מחוז דרום (אזרחי)

שלום רב,

קיבלתי בביתי את כתב התביעה שאתה חתום עליו, בו הודעת לי כי אני עבריין. פורע חוק שפלש לשטח לא לו, בניגוד לחוק ועוד מילים כגון ''... עליך לסלק ידך משטח ההרשאה... פינוי המיטלטלין והמחוברים... הריסת...''.

אני לא מכיר אותך. מעולם לא אתה ולא איש מהפרקליטות טרחתם לבוא לביתי. אפילו את כתב התביעה שלחתם עם פקחים זוטרים וגם זאת לא לפני ששלחתם אותו לתקשורת.

מאחר וגם אתה לא מכיר אותי הרשה לי להציג אותי ואת בני ביתי. שמי יוני, יש לי חמישה ילדים. אחד מהם שמו מור. הוא בן 3 ויש לו גידול במוח. הוא עובר טיפולים וכבר נותח מספר פעמים במטרה להציל את חייו. הוא סובל מבעיית ראיה ובעיות פיזיולוגיות קשות. אולי אתה לא יודע אבל במכתב ששלחת אלינו השבוע אתה בעצם גוזר על מור גזר דין מוות. כן, ממש כך. אתה קבעת ופסקת שאני וכל בני ביתי צריכים להתפנות בתוך 30 יום וללכת מהמקום אותו אנו מטפחים כבר שנים, בו מושקעים כל חסכונותינו וזמננו וכל זאת תחת אישורי מדינה ובעידודה. ואתה, שבמשך מספר שנים כנראה ידעת על כך לא הזכרת ולו במילה אחת כל בעיה בהתיישבותנו שם. רק היום, לאחר שנים של זיעה שהפכה פיסת מדבר חרבה לגן פורח, רק היום נזכרתם ששכחתם להגיד לנו מתישהו בדרך שאנחנו צריכים לעבור מכרז. והיום כדי לעשות זאת אנחנו צריכים להרוס במו ידינו את מה שבנינו בעידוד המדינה.

אז, אם יישאר לנו כסף, אולי נוכל לזכות שוב באדמה החרוכה שאתם מבקשים שנשאיר אחרינו ונבנה הכל מחדש. ''להשיב את המצב לקדמותו'' אתם קוראים לזה בלשון משפטית.
בלשון בני אדם קוראים לזה להחריב, ולפנות, ולזרוק לרחוב משפחה שחשבה שהיא תורמת למדינה ורק עם קבלת מכתבך גילתה שבעצם היא פושעת. וכן, לגבי מור קוראים לזה גזר דין מוות.

כבר היום, במקום להיות עם הילד, להשגיח עליו, לטפל בו ובמקביל לדאוג ליבולי החווה, אני צריך להיפגש עם עורכי דין, במקום לחיות את חיינו בשקט אני נמצא בלחץ מתמיד, בפחד וחשש מה יקרה לי, למשפחתי ולמור.

במקום להשקיע כל גרוש שאנחנו מגרדים מאדמת המדבר בטיפולים, תרופות וניתוחים כדי לרפא את מור, אני צריך להשחית את כספי על הליכים משפטיים. ואתה, במקום להביט פנימה לתוך המערכת שכנראה טעתה בהתנהלות מולנו ולקחת אחריות, אתה מבקש רק להחריב את ביתי ולהחזיר את גן העדן שבנינו במו ידנו לאדמת מדבר חרבה.

אדוני מר איתי בר, אני מבטיח לך שאעשה הכל כדי שלא נצטרך ''להשיב את המצב לקדמותו'' אלא להמשיך ולהפריח את השממה ולהבטיח כר גידול פורה ובטוח גם לדורות ההמשך. צר לי שכך בחרת לפעול. אני רואה בך מהיום אחראי לגורלי, לגורל משפחתי ובעיקר לגורלו של מור.

אה כן, אם יזדמן לך איתי, אתה מוזמן אלינו למדבר לקפה, נשב, נדבר קצת בלשון בני אדם במקום בלשון משפטית. נאכל גבינות ונטעם קצת יין מהגפנים ששוב פורחות בנגב, לראשונה אולי מאז ימי הנבטים.

בברכת חג שבועות שמח,

יוני שריר חוות אורליה דרך היין בנגב