אף במאי לא יכול היה לביים מחזה מוצלח יותר לפיו התקיימו שני אירועים מרכזיים בתאריכים זהים: יום הזיכרון לשואה בישראל והוועידה הבינלאומית למלחמה בגזענות ב
ז'נווה, שנפתחה בנאומו של נשיא
איראן מחמוד אחמדינג'אד.
כמו תאומי סיאם שקשה להפרידם הלמו הנשיא האיראני ומקביליו בהנהגה הישראלית איש ביריבו.
נשיא איראן מכונה על ידי מנהיגי ישראל והמערב מכחיש שואה. הגם שהוא לא אומר במפורש שהשואה לא התקיימה, אלא מסתפק לכאורה בדרישה לחקור את האירועים ''חקירה מדעית בלתי תלויה'', הניסיון שלו לגמד את האירוע, מצדיק את הגדרתו כמכחיש שואה.
בנאומו בוועידה תקף הנשיא האיראני את ישראל בשצף קצף. בשטף דבריו אמר גם כמה דברים נכונים, כמו למשל שישראל והציונות הן ישויות גזעניות הרודות בפלסטינים ומשתמשות בשואה כבנשק פוליטי לצרכיהן. שוחרי זכויות אדם בישראל יודעים דברים אלה זמן רב בטרם נהיה אחמדינג'אד לנשיא, אולם הביקורת על ישראל אינה מצדיקה ניסיונות לגמד או להכחיש את השואה, שהייתה אירוע ייחודי ליהודים, אבל לא רק, גם לצוענים, לרוסים, לפולנים, בעצם לכל העולם האנטי פשיסטי.
כדי שביקורת תתקבל כאמינה, כבעלת תוקף מוסרי, חייבים דובריה לבוא בידיים נקיות. נשיא איראן לא מקיים דרישה זאת. מי שעומד בראש מדינה שמקיימת משטר של עריצות והפרת זכויות אדם, משטר הכולא מתנגדים, תולה בכיכרות הומוסקסואלים, סוקל באבנים למוות נשים המוגדרות כ''נואפות'', עוצר ברחובות באמצעות משטרת צניעות נשים שכיסוי הראש שלהן לא עומד בכללים שקבעו האייטולות, מענה אסירים בבתי הכלא, תלונותיו על גזענות במדינה אחרת, למשל ישראל, מתקבלות בגיחוך במקרה הטוב. במלים אחרות, נשיא איראן אינו פרטנר למאבק נגד גזענות ובעד זכויות אדם. על אנשים כאחמדינג'אד נאמר הפסוק
טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ (בָּבָא בָּתְרָא דַּף טו, עַמּוּד ב).
אין ספק שאחמדינג'אד עשה לישראל שירות מצוין, הוא הצליח להסיט את תשומת הלב העולמית והלאומית מפשעיה לפשעי איראן. בל יתפלאו חוקרי העתיד אם בעוד שישים או מאה שנים, כאשר ישראל (אם תמשיך להתקיים) תשחרר מארכיונה מסמכים מסווגים, יתברר שאחמדינג'אד היה בכלל סוכן סמוי של ישראל והתנועה הציונית.
מול מכחישי השואה מאיראן, עומדים זייפני השואה מישראל. מדינה המקיימת משטר כיבוש והפרת זכויות אדם על עם אחר עשרות שנים, שמאמצת חוקים גזעניים, לא הפיקה לקחים מהשואה.
כאשר הרמטכ''ל
גבי אשכנזי אמר ב''יד ושם'', חודשיים בלבד לאחר פשעי המלחמה עליהם פיקד ב
מלחמת עזה, כי הצבא הישראלי פועל ברוח מורדי
גטו ורשה, הוא גייס את השואה לצרכי צבא הכיבוש, ובדרך גם העליב את מפקד המרד
מרדכי אנילביץ, שלחם נגד הכיבוש והכובש הגרמני, ובוודאי לא העלה על דעתו אז, שצבא ישראלי עתידי יהיה אף הוא צבא כיבוש אכזרי ההורג נשים וילדים.
גבי אשכנזי הוא זייפן שואה.
ראש הממשלה
בנימין נתניהו נזף ביום השואה בנשיא
שווייץ על שנפגש עם נשיא איראן. כאשר ראש ממשלה של מדינה, שראשיה לאורך שנים נפגשו ואירחו עריצים מהגרועים בעולם, החל מרוצח ההמונים
אידי אמין מ
אוגנדה, עבור לראשי משטר האפרטהייד ב
דרום אפריקה בעלת החוקים הנאציים, המשך בראשי החונטה הפשיסטית ב
ארגנטינה וכלה בשאח של איראן, הוא נשמע בעל אמינות ותוקף מוסריים הדומים לאלו של אחמדינג'אד.
נתניהו הוא זייפן שואה.
יו''ר הכנסת
ראובן ריבלין אמר בנאומו ביום השואה כי אחמדינג'אד הוא
היטלר חדש. יש בהחלט מקום להשוואות בין משטרי עריצות למשטר הנאצי, משום שיש השקות וקווי דימיון המשותפים לכל משטרי הרודנות, אולם אלו מן הדין שיהיו ממוקדים ובעלי הקשר רלבנטי. אחמדינג'אד אינו היטלר, ולו בגלל העובדה שאין לו תוכנית אב לחיסול היהודים בעולם, וההוכחה לכך, מצבם של יהודי איראן. יהודי גרמניה, פולין ושאר ארצות הכיבוש הגרמני בעידן הנאצי, היו שמחים ומאושרים אילו חיו בתנאים להם זוכים כיום היהודים באיראן.
ריבלין הוא זייפן שואה.
כל מנהיגי ישראל יצאו בנאומיהם ביום השואה נגד מכחישי השואה. נושא חושב. אולם כשהוא יוצא מפיהם, זה נשמע מלאכותי. ישראל זנחה את הכלל היהודי שטבע הלל הזקן לפיו אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך, נכנעה ללחץ שהפעילה ממשלת
תורכיה וחברה להכחשת שואת העם הארמני. עסקת שיפוץ הטנקים התורכים במפעלי הנשק הישראלים, חשובה יותר מהשואה הארמנית.
קצת היסטוריה: בתקופת השואה היה ניסיון של ועד ההצלה של יהודי הונגריה להציל מיליון יהודים תמורת אספקת משאיות לגרמניה. קראו לכך ''סחורה תמורת דם''.
אייכמן, שניהל את המו''מ עם ועד ההצלה, האמין בגזענותו כי רבה, כי היהודים שולטים בעולם ויצליחו לשכנע את המעצמות להסכים לעסקה.
יואל ברנד, חבר ועד ההצלה, יצא לתורכיה במטוס גרמני במטרה לשכנע את הסוכנות היהודית לעשות כל מאמץ לקיים את העסקה. ראשי הסוכנות גילו סוג של אטימות ושיתפו פעולה עם הבריטים שלא היו מוכנים לעסקה. היא לא יצאה לפועל. יהודי הונגריה נרצחו.
במדינת ישראל לא למדו דבר וראשיה מבצעים עסקות דומות, סחורה תמורת הכחשת השואה הארמנית. מנהיגי ישראל הם זייפני שואה.
יום השואה בישראל הוא חלק מפולחן המוות שהשתלט על חיינו. מי שמפריעים לפולחן הם ניצולי שואה שנותרו בחיים. הם מהווים מבחינת השלטון הישראלי דבשת וכאב ראש. הטיפול בהם מצד מוסדות השלטון בישראל הוא שערורייתי. חלק ניכר מהם חיים בתנאים של עוני ומצוקה. מדינת ישראל, שיש לה טריליונים למלחמות, לכיבוש, להתנחלויות ולמתנות לטייקונים במסגרת ההפרטות, שקיבלה מיליארדים כשילומים, קופצת את ידה ככל שמדובר באודים המוצלים מהתופת. הם בבחינת מטרד שהשלטון מחכה כי כבר יעלמו. רק עוד מספר שנים, והטקסים יהיו מושלמים כי יוותרו רק המתים. אותם אפשר לגייס לכל תועבה שלטונית. מדינת ישראל היא זייפנית שואה.
הצבא ממלא תפקיד מרכזי בטקסי יום השואה. זהו חלק מהמיליטריזציה של החברה הישראלית. יחידות שלמות נלקחות ליום או יומיים ממשימות הכיבוש והדיכוי, כדי לעטר את הטקסים. הצבא מצרף חיילים למשלחות היוצאות לבקר במחנות ההשמדה בפולין. הם חוזרים מלאי מוטיבציה הישר לזירת ההתעללות בפלסטינים בשטחים הכבושים. הצבא הישראלי הוא זייפן שואה.
הנהלת מוסד ''יד ושם'', הרשות הממלכתית להנצחה וזיכרון השואה, פיטרה לפני ימים ספורים את אחד המדריכים, משום שהעז להביע בהערת אגב, הבנה למצוקתם של הפלסטינים הנתונים תחת כיבוש.
ראשי ''יד ושם'' מעולם לא הביעו הסתייגות מזוועות הכיבוש הישראלי ומהגזענות האוכלת כל חלקה טובה בחברה הישראלית. אולם כאשר אחד מעובדיה מגלה גישה אוניברסלית בנושא זכויות אדם, הוא עף כמו טיל מתפקידו.
מוסד ''יד ושם'' הוא שותף מרכזי בפרויקט הלאומי ''זייף את השואה והצל את ישראל''. אילו הנאצים היו שורפים רק צוענים, או שחורים, אפשר שהייתה מתרחשת תחילתה של ידידות מופלאה.
כניצול פוגרום ליל הבדולח בברלין, ופעיל בארגוני זכויות אדם, אני חש שאט נפש מהשימוש הציני בשואה כמלבין החטאים של ישראל. הגיעה העת, 64 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, שהעולם הנאור, שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם, יאמר על כך דברים ברורים לממשלת ישראל ולפועלים בשירותה.
מה שלא תשמעו בטקסי יום העצמאות
יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו שנהרגו במלחמות מיותרות, ונקטפו בטרם עת מעץ החיים:
פעולת עזה ''חץ שחור'', פברואר 1955 – 8 הרוגים; מלחמת סיני, אוקטובר נובמבר 1956- 171 הרוגים; מלחמת ששת הימים, יוני 1967 - 776 הרוגים; מלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973 - 2656 הרוגים; מלחמת לבנון הראשונה, יוני 1982 עד מאי 2000, 1216 הרוגים; מלחמת לבנון השנייה, יולי אוגוסט 2006 - 165 הרוגים; מלחמת עזה, ''עופרת יצוקה'', דצמבר 2008 ינואר 2009 - 13 הרוגים.
יחד 5005 הרוגים.
נזכור גם את קורבנות מלחמת 40 השנים בשטחים הכבושים, פלסטינים וישראלים, ואת עשרות אלפי ההרוגים מצבאות ואזרחי המדינות השכנות, כל אחד עולם ומלואו.
נזכור ונפיק לקחים ממצעד האיוולת הישראלי.
מכחישי שואה וזייפניה
