בעיתונות כתבו על הנערה בסמה עוואד בת ה-16 מהישוב חורה שבנגב כעל ''המחבלת''.
אני מאתר כאן צעירה רגישה, שלא יכלה לשאת את טבח בני עמה בעזה. המלים במחברתה ''צעקותיה של עזה נשמעות באוזניי, הלב שלי נקרע וכואב, אני האסירה של הכיבוש'' מבטאות סולידריות עם בני עמה הנרצחים, המוכים והמושפלים בגטו של עזה.
כאשר תחושות אלו נפגשות עם המציאות היומיומית של אפליית הבדואים בישראל, הנגישות הכמעט יומיומיות של המשטרה בהריסת בתים ועקירת יבולים, אך טבעי שהצעירה תחפש את נקמתה אצל אלה המסמלים בעיניה הן את הכיבוש והמלחמה והן את האפליה מבית. מי כמו שוטרי מג''ב משלבים את שני התפקידים.
אנו, היהודים, אמורים לגלות הבנה לפעולות נקם נגד עריצים ונוגשים. זכורות היטב חוליות של יהודים בסוף מלחמת העולם השנייה שנקמו בשיטות דומות לזו של הנערה הבדואית, רק ביתר מיומנות. ההשוואה, יש להדגיש, אינה בעוצמת וחומרת האירועים, אלא בתחושות האישיות המניעות את הנוקמים.
היום, ממרום גילי, וכחבר אמנסטי, אני שולל כל פעולה שיש עימה קטילת חיי אדם. אולם אם אחזור אחורה לגיל 16, האם לא הייתי מוכן להשתמש באקדח כדי לפגוע בקלגס דיכוי, למשל מהאימפריה הבריטית?
השהידיות שלה במקרה זה אינה שונה מזו של צעירים רבים בני עמים שונים המוכנים להקריב את חייהם למען חירות עמם.
הריגת הנערה לא הייתה מחויבת המציאות. האקדח ממנו ירתה לא פגע באיש. (באם ירתה – יש לבדוק בחקירה בלתי תלויה, אם בכלל ירתה, יותר מדי פעמים שיקרו אותנו בהודעות רשמיות).
אפשר היה לנטרלה גם בלי להרוג אותה. אבל מה שווים חייה של ''מחבלת''? דינה נגזר מהגדרתה.
אילו נישבתה בחיים, היו חלים עליה חוקי השפיטה ביחס לקטינים, ולאלו יש זכויות. את זאת רצו למנוע, והצליחו. נערה פלסטינית ישראלית בדואית – מי ידע חייך?
עבדים היינו, עבדים נשארנו
זו השנה ה-42 יושבים בני ישראל בליל הסדר, חוגגים את חג החירות תוך שלילת חירותו של העם הפלסטיני. השיר שאמור לסמל את החג ''עבדים היינו – עתה בני חורין'' רוקן מתוכנו, משום שאיננו בני חורין. אנו עבדים לכיבוש, משועבדים למתנחלים, לצבא, לשב''כ ולכל שאר מנגנוני הדיכוי.
אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ב- 42 השנים האחרונות? שבלילה הזה עניבת חנק הכיבוש מתהדקת, הסגר של כל ימות השנה מחמיר בלילה זה יותר, והגטו הפלסטיני מוקף הגדר, חומות שמירה וקלגסי כיבוש, מקבל בלילה הזה כמה מאפיינים של מחנה ריכוז אחד גדול.
מתי נהיה בני חורין? כאשר העבדים הפלסטינים יהיו גם הם בני חורין.
זעקתה של בסמה עוואד אל נבארי
