הדמוקרטיה ה''נאורה'' לכאורה במדינת ישראל גרמה לשלטון להיות בלתי יציב לאורך שנים רבות. מצב כזה יכול לגרום, בסופו של דבר, לחיסולה של המדינה הנמצאת במלחמת קיום. תוצאות הבחירות וההתנהלות הפוליטת של מנהיגנו בעת זו - הביאה אותי למסקנה שלא רק הדמוקרטיה ''אשמה'' - יש גם אשם נוסף - ואולי האשם העיקרי. התירוץ הקבוע למצב השלטון בארץ היה שיש תיקו בין הגושים - וזה מקור הבעיה.
האם כך? הרי לא מזמן הצליח אריאל שרון לקעקע את המפה ולבצע מהלכים לא פשוטים. בכך הגעתי למסקנה שהבעיה העיקרית היא המנהיגות - המנהיגים. המנהיגים של היום משקפים תמונה מאוד עגומה. חלקם מסובכים עם רשויות החוק חלקם לא יכולים לגלות מנהיגות בתוך מפלגתם ויש גם כאלה שהדבר היחידי אותו הם מנסים לקדם הוא ה''אג'נדה'' הפרטית שלהם.
עם כל הכבוד לזכותם לדעה משלהם הרי לא יתכן שקומץ קטן יכתיב לרוב. זו לא דמוקרטיה - זה רק מוביל לאנארכיה. ראו נא ראו - לו ברק ומפלגתו היו מצטרפים לקואליציה עכשיו – היתה יכולה להיות לנו ממשלה מאוד יציבה (למעלה מ-70 חכי''ם וללא מפלגות קטנות קיצוניות).
הטיעון שמפלגת העבודה יכולה להשתקם רק באופוזיציה אינה נכונה. מפלגת קדימה באופוזיציה תתפרק מהר מאוד, מאוד. שליש ממפלגה זו יחזור לעבודה ושליש יחזור לליכוד - בדרך זו או אחרת.
אלא מה המנהיגים ה''גדולים'' מתגלים כגמדים וכמה חברי כנסת, שנבחרו בזכות מפלגתם, חושבים שהאג'נדה שלהם קודש היא לערער כל יציבות אפשרית.
הדמוקרטיה והשלטון בישראל
