הבטים על הדחתו של עמוס גלעד מתפקידו

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הדיח את האלוף (במיל.) עמוס גלעד מניהול המגעים עם מצרים על הסכם רגיעה עם החמאס (''הסדרה''), ובצדק. האלוף גלעד, היועץ הביטחוני-מדיני של שר הביטחון, אהוד ברק, נתן ראיון לעיתונאי בן כספית מהעיתון מעריב ובו תקף בחריפות את ראש הממשלה על אופן ניהול המגעים ל''הסדרה'' עם החמאס ולשחרור החייל החטוף, גלעד שליט.

מהראיון משתמע כי ראש הממשלה ''הקדיח'' את ה''הסדרה'' עם החמאס, העכיר את יחסינו עם המצרים וגם לא מקדם כלל את נושא שחרורו של שליט, והכול, במרומז, בגלל ריב על ''קרדיטים'' לשמו הטוב ול''מורשתו'' לאחר גמר כהונתו. פקיד ממשלתי, יהיה בכיר ככול שיהיה, אינו רשאי לפנות לתקשורת ולהביע את דעתו האישית על אופן פעולתם של הממונים עליו ובמיוחד הממונים הפוליטיים. אם דעתו אינה נוחה עליו למצוא את הדרכים בתוך המערכת בכדי להביע את מחאתו או לקחת אחריות אישית, להתפטר ואז לפנות לציבור דרך התקשורת.

לכן צודק ראש הממשלה בכך שהדיח אותו מתפקידו האמור.
אך ''ידיו'' של ראש הממשלה בעניין אינן ''נקיות''. במהלך כהונתו היו מאות הדלפות לתקשורת של פקידי ממשלה שונים, החל מקציני-משטרה, פרקליטים בפרקליטות המדינה, בכירים ובכירים מאוד במשרד מבקר המדינה ואין סוף ספינים ממשרד ראש הממשלה ובאף מקרה לא נעשה ניסיון אמיתי לגלות את המדליף ולהענישו. בתוך התרבות הנלוזה של שימוש בתקשורת לקידום עניינים אישיים וקבוצתיים התגלה האלוף גלעד כאדם ישר והגון ולא ניסה להסתיר את זהותו בכינוי כגון ''מקור בכיר'' וכדומה.

מה הרגיז כל כך את האלוף עמוס גלעד שגרם לו ללכת לתקשורת בגלוי?
במהלך מבצע ''עופרת יצוקה'' ולאחריו, הוצף האזור במתווכים רבים. ארדואן, ראש ממשלת תורכיה, נשיא צרפת סרקוזי ואחרים. בסופו של דבר נשארנו עם המתווך היחידי שיש לו השפעה על החמאס: מצרים בראשות הנשיא חוסני מובארק ושר המודיעין עומר סולימאן.
כולנו עקבנו בעניין אחר נציגי החמאס שהגיעו מדמשק ועזה למצרים, דנו ב''הסדרה'', חזרו לדמשק להתייעצויות, עמוס גלעד, נציג ממשלת ישראל, טס לקהיר, קיבל עדכונים וחזר לירושלים לדיווח (התקדמות במו''מ לשחרור שליט).

כך, נמשכו הדברים, ארבע-חמש פעמים, עד שהושג ''הסדר רגיעה'' שמקובל על החמאס ותואם את דרישות ישראל. אז התכנס ה''קבינט '' לקבל החלטה (פתיחת המעברים תמורת שליט).
ומה הוחלט? שאין פותחים את המעברים עד להתקדמות בתהליך שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. המשמעות של ההחלטה היא שמדינת ישראל דוחה את הסכם הרגיעה שהושג על ידי התיווך המצרי משום שללא פתיחת המעברים לרצועת עזה אין כל משמעות ל''רגיעה''. לשם מה ''רגיעה'' אם המעברים סגורים?

אם כך, לשם מה היו כל הנסיעות הליליות התכופות של עמוס גלעד לקהיר? האם נאמר למצרים שהמעברים לא יפתחו?
האם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, תכנן את כל המהלך של ניהול מו''מ עם החמאס באמצעות תיווך מצרי ולאחר מכן הצבת אולטימטום בעניין שליט, או שזו הייתה החלטה של הרגע האחרון?
בכל מקרה ומקרה, לאור החלטת ה''קבינט'', שליחותו של עמוס גלעד לקהיר וחזרה מספר פעמים נראית במבט לאחור נלעגת. ונראה שעשו בו שימוש בו כ''פיון'' לפעולת הסחה (מתנהגים כאילו מובארק עובד אצלנו). וזה לא הכול. עמוס גלעד הוא, רשמית, שליחו של שר הביטחון, אהוד ברק. האם שר הביטחון ידע על ה''שימוש'' שעושה ראש הממשלה בעוזרו הבכיר ושתק, או שראש הממשלה עשה אותו שימוש (''פיון'') גם בשר הביטחון שלו?

מי שעוקב אחר התנהלותו של אהוד אולמרט כראש ממשלה מהיום שהכריז כי לא ימשיך בתפקידו לאחר הבחירות מגלה התנהלות חריגה לעומת התנהלותו הקודמת.
הוא מרגיש שאין לו התחייבויות לקואליציה שלו, אין לו התחייבויות לחברי מפלגתו, אין לו התחייבויות לשריו. כמעט בלתי ניתן להדיח אותו מתפקידו. בקיצור: משאת נפשו של כל פוליטיקאי בכיר.

לכן כאשר הייתה מחלוקת על תקציבי המוסדות להשכלה גבוהה, הוא העביר החלטה בניגוד לדעת שר האוצר ופקידיו. כאשר פרץ המשבר הכלכלי העולמי והמקומי הוא שינה את תכניות האוצר לטיפול במשבר והחליט, בניגוד לדעתם, על תמיכה בקרנות הפנסיה. כאשר ארה''ב עמדה לתמוך בעמדה האמריקאית-אירופאית במועצת הביטחון לסיום המבצע בעזה, הוא, אולמרט, ''עקף'' את שרת החוץ שלו וממלאת מקומו, פנה ישירות לנשיא ארה''ב, הוציא אותו (לפי תיאורו) מהרצאה ו''אילץ'' אותו להחליט על הימנעות בהצבעה הנ''ל, בניגוד לעמדת שרת החוץ האמריקאית ואפילו השתבח בכך בפומבי וכתוצאה מכך השפיל את שרת החוץ.

עתה כאשר נראה היה כי עומדת להיכנס לתוקף ''רגיעה'' בעזה לתקופה של כשנה וחצי ואין פתרון לבעיית החייל החטוף שליט, קם אהוד אולמרט ובהחלטת ה''קבינט'' לא לפתוח את המעברים, מוחק את כל המאמצים שהשקיעו נשיא מצרים, שר המודיעין שלו, מערכת הביטחון של מדינת ישראל בראשות השר ברק והשליח הבכיר עמוס גלעד, כל זאת מבלי שבעצם מסתמן פתרון כלשהו (לפחות לפי הידוע בתקשורת) לשחרור החייל החטוף.
במשך שלושת השנים שבהן החייל גלעד שליט בשבי לא ראינו פעילות נמרצת ומיוחדת במינה לשחרורו, מטעם ממשלת ישראל והעומד בראשה. האם חודש לפני סיום תפקידו כראש ממשלה, הוא הזמן הנכון לנקיטת פעולות דרסטיות כפי שהחליט ה''קבינט'' בהשראתו?
על רקע זה ניתן להבין את כעסו ותסכולו של הפקיד הממשלתי הבכיר, עמוס גלעד.

בינתיים התנצל האלוף(במיל) עמוס גלעד בפני ראש הממשלה,אהוד אולמרט (אולמרט החזירו לתפקיד).

---