עם שקיעתה של האימפריה הבריטית לאחר מלחמת העולם השניה, היתה לה בעיית פרידה בשתי ארצות:
הודו ו
ארץ ישראל. בשתי הארצות האלו האוכלוסיה נחלקה לשניים: מוסלמים והינדים בהודו, ומוסלמים ויהודים בארץ ישראל. ואז יזמה בריטניה שתי תכניות חלוקה, אחת לכל ארץ. בשני המקרים המפתח לחלוקה הטריטוריאלית היה סוג האוכלוסיה. הודו נחלקה לשתי מדינות, הודו להינדים ו
פקיסטן למוסלמים. המדינה הפקיסטנית חולקה לשני חלקים: החלק הגדול היה בצפון מערב הודו (שטח 803,940 קמ''ר ואוכלוסיה כיום 172 מליון נפש), והחלק המזרחי של פקיסטן בצפון מזרח הודו (שטח 144,000 קמ''ר ואוכלוסיה כיום 147 מליון נפש). המרחק בין שני החלקים של המדינה היה רב, ולא היה כל קשר יבשתי בין שני החלקים של המדינה.
האוכלוסיה המוסלמית של החלק המערבי של פקיסטן היתה יותר תוססת ויותר מיליטנטית מאשר האוכלוסיה בפקיסטן המזרחית. לפקיסטנים במזרח נמאס להיות כמדינת מס לאחות הגדולה במערב. מה גם שהאוכלוסיה המזרחית של פקיסטן הרגישה נחותה ביחס לאוכלוסיה במערב, והם חפשו דרך להכריז על עצמאות. בשנת 1970 פרץ מרד גדול במזרח פקיסטן נגד השלטון המרכזי במערב פקיסטן. הודו שרצתה לנתק את מזרח פקיסטן מן ההשפעה השלילית והתוססת של פקיסטן המערבית, עזרה לתושבי המזרח להפטר מהעול של השלטון המרכזי של פקיסטן. ובשנת 1971 פקיסטן המזרחית הכריזה על עצמאות וקראה לעצמה
בנגלדש.
לנו בישראל יש את אותה הבעיה עם הפלסטינים. פלסטין העתידית מורכבת משתי יחידות טריטוריאליות: אזור יהודה ושומרון וחבל עזה. יש הבדל גדול בין האופי של האוכלוסיה ברצועת עזה לבין זו של הגדה המערבית. האוכלוסיה הפלסטינית של אזור ההר רואה את עצמה הרבה יותר מתקדמת מן האוכלוסיה הפלסטינית של אזור החוף. המשטרים הערבים ששלטו שם,
מצרים בעזה ו
ירדן ביהודה ושומרון, הותירו השפעה רבה על האוכלוסיה. הירדנים התייחסו אל הפלסטינים ביהודה ושומרון בכבוד רב ואף העניקו להם אזרחות ירדנית מלאה. בעוד שהמצרים הנהיגו משטר של דכאון נגד הפלסטינים ברצועת עזה.
במשך 19 שנים לא היה שום קשר בין תושבי רצועת עזה לבין תושבי יהודה ושומרון. בין שני חבלי הארץ האלה היה ניתוק מוחלט. הכבוש הישראלי הוא, הוא שיצר את הקשר בין שני חבלי הארץ. כתוצאה מכך
אבו מאזן ואנשיו דורשים היום מממשלת ישראל כביש סטרילי שיחבר בין הרצועה לגדה המערבית. במושגים של היום אנו יכולים לומר שהם דורשים מנהרה שתחבר בין שני חלקי הארץ. לישראל אסור להסכים. בדיון שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב הצעתי לאמץ את המודל האמריקני הקנדי ביחס לאלסקה. כל אזרח אמריקני, וכל רכב אמריקני שמבקשים להגיע מארה''ב לאלסקה דרך היבשה, הם נעים בטריטוריה קנדית בכפוף לחוק הקנדי. ההצעה נדחתה.
מנהיגי רצועת עזה הכריזו על מרד נגד השלטון המרכזי ב
רמאללה, והכריזו על ממשלה משלהם. להערכתי, במקום שננסה לשוא להמליך את אבו מאזן על רצועת עזה, שווה לנסות לאמץ את רעיון ההפרדה של שתי הפקיסטניות, כך שיהיו לפלסטינים שתי מדינות: מדינת עזה ומדינת רמאללה. וכך נפטר מעונש החבור המזיק מאד בין שני חלקי הארץ הללו. אבו מאזן ומצרים יתנגדו. החמאס שמבקש לרשת את מקומו של הפת''ח כארגון היציג של הפלסטינים, עשוי להסכים באם יוענק לו מעמד של מדינה. ואנחנו נפטר מכאב ראש וכאב בטן.
שלוש מדינות לשני עמים
