עבדים היינו... - לא למצריים, ובודאי לא לה'. עבדים היינו לחברת ''
בואינג'' שב
סיאטל, ו''
לוקהיד'' בפאתי
לוס אנג'לס. כשאנו מספרים בפסח על יום חרותנו, אין אנו מספרים את האמת. האמת היא שאנו עבדים נרצעים, גם לדוד סם וגם לגוף שממנו הזהיר הנשיא
אייזנהאואר את הציבור כשעזב את הבית הלבן בשנת 1961 – הקומפלקס התעשייתי-צבאי.
כביכול, דודנו האמריקאי תומך בנו בסכום גדול: שלושה מיליארדי דולרים לשנה. אך אף פרוטה שחוקה אחת מסכום גדול זה לא מגיעה לאלה שנזקקים לו: מערכת החינוך, אלמנות, יתומים וזקנים קשי-יום בישראל. הסכום מועבר במקור לתאגידים התעשייתים-צבאיים במערב ארה''ב, מהם קונה צה''ל את מטוסיו ותחמושתו, ומשלם את משכורותיהם של אלפי פועלים במפעלי בואינג (פ-15) ולוקהיד (פ-16).
ניתן לשער שעבור מנכ''לי התעשיות הצבאיות ב
ארה''ב ''שלום'' היא מילה גסה, ושהם מעוניינים בהמשך העימותים במזרח התיכון, המבטיחים שהעברות הכספים אליהן תימשכנה במסווה ''סיוע חוץ''. גם לצה''ל יש עניין בהמשכת הסיוע, למרות שמבחינת הממשל האמריקאי תפקידו העיקרי אינו להבטיח את המשך קיום המדינה, אלא לבצע נסויי שדה בזמן-אמת בסוגי הנשק המתוחכם המועברים אליו.
אין מקורו של הסיוע האמריקאי לישראל קשור לשנאת המן או אהבת מרדכי, ועם כל הכבוד לאייפא”ק, הלובי הישראלי בוואשינגטון, הסיוע החל בדור שטרם ידע את אייפא”ק, אך ידע היטב את שתדלני בואינג, לוקהיד,
מרטין-מארייטה ו
מקדונל-דגלאס. את הפטנט שהציעו השתדלנים לחברי הקונגרס קל היה להבין – הגדלת הסיוע האמריקאי למדינות הזקוקות לתוצרתם, בתנאי שכספי הסיוע ישארו בארה”ב ויועברו ישירות לתאגידים. ישראל אינה המדינה היחידה השותפה להסדר מסוג זה – גם ל
מצריים ומספר רפובליקות סובייטיות לשעבר ניתן סיוע חוץ בצורה דומה ובתנאים זהים..
כשתמימים שואלים מדוע ישראל מגיבה באופן בלתי פרופורציונלי לשילוח הקסאמים מהרצועה, כדאי לזכור שייתכן שמישהו בסיאטל או בלוס אנג'לס בוחש בקלחת ומנסה למנוע פתרון מדיני שיפגע, חס וחלילה, ב''בוטום ליין'' של חברתו.
עבדים היינו
