כל מה שאני יודע על
ברק אובמה נובע ממה שהראו או כתבו או שידרו עליו בתקשורת הישראלית.
ברק אובמה הופיע בעולמה של ארצות הברית בחטף.
מעטים זכרו את נאומו הנלהב והמלהיב בועידת הדמוקרטים הקודמת. רובם הכירו אותו מאחר והתקשורת האמריקאית, כמעט כאיש אחד, הכתירה אותו מההתחלה.
אליה הצטרפו האליטות שהיא (התקשורת) מטפחת ובעיקר סלבריטאי הוליווד שתמיכתם הפומבית והכספית משכה אליו את רוב הצעירים.
הילרי קלינטון, ההבטחה הנשית הלבנה, לא האמינה שזה קורה לה. הצעיר השחרחר האלמוני דרס אותה. פשוטו כמשמעו, שום דבר לא עזר, ברק אובמה משך אליו את כל אוהדיה ותורמיה ועתה היא מצפה לחסדיו.
גם
ג'ון מק'קיין לא האמין שיש לו סיכוי מול הצעיר השחרחר והכריזמטי שיצר קואליציה של הצעירים, השחורים, היהודים ויתר המיעוטים. הוא ניסה, ובצדק, טריק מתוחכם בדמותה של המושלת
שרה פיילין. זה נתן לו קצת נשימה אך לא בכדי לנצח.
דווקא הרקע ממנו בא ברק אובמה אמור להדאיג אותנו, הישראלים, בניגוד לפוליטיקאי האמריקאי הממוצע שחשוף ללובי היהודי ב
וושינגטון זמן רב ותלוי בתורמים היהודיים, ברק אובמה שירת רק שנתיים בוושינגטון, שפע התרומות שקיבל האפיל על הנקודה היהודית במכלול הכספים.
מהמעט שידוע לנו על עברו, הוא היה חשוף למספר לא קטן של אנשים שישראל והיהודים אינם חביבים עליהם במיוחד.
נכון שראש המטה שלו הוא יהודי אוהד מושבע של ישראל, נכון שבין המועמדים לתפקידים בממשל של אובמה יש מספר ניכר של יהודים.
הכול נכון.
אך טבעם של ממשלים חדשים בוושינגטון שלאחר תקופת הרצה ראשונה (עד 4 שנים), מתחלפים רבים מבעלי התפקידים ולא תמצא כמעט מישהו שהחל בקדנציה הראשונה ומגיע באותו תפקיד גם לסוף הקדנציה השנייה.
מצבה של
ארצות הברית אינו משאיר מרחב תמרון רב לנשיא הנכנס. טיפול מיידי במצב הכלכלי הקשה והעתיד, כנראה, להיות קשה יותר. סיום ההרפתקה העיראקית במהירות ובתנאים הטובים ביותר שניתן להשיג. ייצוב המצב ב
אפגניסטן, לא נראה שניתן להתפנות משם בעתיד הקרוב. הרבה גורמים מעוניינים להעמיד במבחן את הנשיא הנכנס:
פוטין,
אחמדינאג'ד,
אוסמה בן-לאדן, הסינים, האירופאים וכמובן אנחנו, הישראלים.
כאמור, מאחר ולפחות בתחילת דרכו, אין לאובמה מרחב תמרון, הרי מעשיו יהיו צפויים. השאלה מה יעשה כאשר ישתחרר מבעיות השעה והיום.
אני מאמין כי אם יגיע לרגע זה בעת שעדיין יהיה לו זמן לשינויים, הוא ינסה לשדרג את מעמד המיעוטים בממשל, ליצור פתיחות ואמון בין ארצות הברית והעולם המוסלמי וליצור מסגרות מדיניות בינלאומיות חדשות עם אותן הארצות שכיום יש להן נתק עם ארה''ב, כגון ארצות דרום אמריקה, ארצות האיסלם והמזרח הרחוק.
אובמה יצר ציפיות רבות, בעיקר אצל אותם חוגים שנידחו על ידי ממשל בוש. לכן איני מתפלא שנשיא
איראן ו
סוריה וּ
ונצואלה בירכו אותו במהירות. גם בארצו הציפיות רבות. השחורים, ההיספאנים, הצעירים, כולם מחכים לנס.
האם הוא יקרה?
לא במהרה בימינו.
היש בסיס לציפיות?
