סיפורו של יונה הוא משל לתפקידו של עם ישראל: לספר לעולם כי יש דרך להגיע לחיים שלווים ומאושרים.
ביום הכיפורים נוהגים רבים מאיתנו לפקוד את בתי הכנסת, להתפלל ולעתים גם ''לעלות לתורה''. לפי המסורת, בתפילת מנחה של יום הכיפורים, אנו נוהגים לקרוא את המפטיר מספר יונה.
אך אם נהרהר בדבר, תעלה השאלה: מדוע נהוג לקרוא ביום החשוב הזה סיפור ''צדדי'' כל כך לכאורה? ומה בין סיפור יונה הנביא ושליחותו לעם שאינו יהודי, לאחד הימים החשובים בלוח השנה היהודי?
כדי לענות על שאלות אלה, עלינו לחזור לרגע לסיפורו של יונה. עבור מי שפספס, להלן תקציר העלילה.
גיבור הסיפור, הנביא יונה בן אמיתי, נשלח על ידי הבורא לנינווה, בירת אשור, במטרה לבשר לתושביה כי הם עשו את הרע בעיני ה'. בצעד חריג ומפתיע, יונה דוחה את המשימה, עולה על אנייה בנמל יפו ובורח לעיר תרשיש שלחוף הים התיכון. אך די מהר מגלה גיבורנו עד כמה טעה.
בלב ים נקלעת האנייה שעליה עלה לסערה. המלחים נאבקים בים הגועש, אך ללא הועיל. בתוכם פנימה מתגבשת ההבנה כי כוח על טבעי כלשהו מעורב במתרחש, ולכן הם פונים איש איש לאלוקיו בבקשה לעזרה. בפרץ ייאוש מהול בתקווה הם מטילים פור כדי לברר מי אחראי לסערה הנוראה. הגורל אמר את דברו, ויונה - היהודי היחיד על הסיפון - נמצא אשם ברעה.
''מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו?'' שואלים המלחים את יונה.
בתגובה, יונה מספר להם את סיפורו ומצווה עליהם להשליכו לים.
לאחר שהושלך למים נבלע גיבורנו על ידי דג ושוהה בקרבו שלושה ימים ושלושה לילות. במהלך שהותו במעי הדג פונה יונה אל הבורא בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה. הבורא מוחל ליונה ומצווה עליו לבצע את שליחותו בשנית. הפעם לא נמלט יונה מן המשימה שהוטלה עליו ומזהיר את תושבי נינוה מפני הרעה. תושבי העיר והמלך בראשם שומעים לעצת הנביא, וניצלים והכול בא על מקומו לטובה. עד כאן הסיפור המקראי.
יונה – הגרסה הקבלית
חכמת הקבלה רואה בבני האדם רקמה אנושית אחת, שחלקיה תלויים זה בזה, בדומה לתאים בגוף החי. היא מסבירה לנו כי לכל תא בגוף האנושי יש תפקיד מיוחד שאותו עליו למלא, וכי תפקיד ''התא'' שמכונה ''עם ישראל'' מתבטא בצירוף המילים שמרכיב את שמו ישר-אל. ישר אל הכוח העליון, כוח האהבה, שגילה אברהם אבינו בבבל העתיקה. במילים אחרות, ייעודה של האומה הישראלית הוא להצעיד את האנושות לעתיד רוחני בדרך האחדות, כפי שעשה אברהם בימיו. הבעיה היחידה היא שלעת עתה אנו ממאנים לעשות זאת. איננו מצליחים לגלות בינינו את אהבת הזולת, ואיננו מעבירים את השיטה לעשות זאת – חכמת הקבלה, לכל העולם. וכל עוד זה המצב, סבלו של הגוף כולו הולך וגדל.
כעת אם נחזור לסיפורו של יונה ונחדור מבעד למעטה הסיפורי של העלילה, נוכל להבין את המסר הפנימי שרצו להעביר חכמינו, כשקבעו כי עלינו לקרוא ביום הכיפורים את ספר יונה. סיפורו של יונה הוא משל לתפקידו של עם ישראל: לספר לעולם כי יש דרך להינצל מהמשבר המתרגש על פתחו ולהגיע לחיים שלווים ומאושרים. בדומה ליונה שבוחן את משימתו לפי שכלו הישר וקובע כי תושבי נינווה לא יקשיבו לו, כך גם אנחנו, ביודעין או שלא ביודעין, ממאנים לממש את השליחות שניתנה לנו. אך כפי שגילה יונה על בשרו, לא ניתן לברוח מתפקידו הייחודי של כל פרט במציאות. לשווא אנו מנסים ''להימלט באניות'' למקומות מפלט שונים. כפי שכוחות הטבע התלבשו באותה סערה אימתנית כדי לאלצו לבצע את משימתו, כך מתלבשים אותם הכוחות בשכנינו במטרה לעורר אותנו לשחרר את הפקק שמעכב את התפתחותה הרוחנית של האנושות.
כמו בין המלחים על סיפון האנייה בסיפור, מתפשטת ההכרה בקרב רבים שהיהודים נושאים באחריות לכל הרע בעולם. חוסר מימוש ייעודו של עמנו, הוא השורש הרוחני לכך. והרי כבר נאמר בגמרא: ''אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל''.
דווקא ביום הכיפורים, תקופה שבה מקובל לעשות ''חשבון נפש'', עלינו לעצור לרגע ולתהות מה הסיבה לצרות שפוקדות אותנו במפנים ומבחוץ? לאן אנו מתקדמים? ולבדוק שוב את דרכינו. דבר אחד בטוח, המהלך בו נקטנו עד כה, רק הולך ומחריף את מצבנו. אם ברצוננו לגרום לשינוי את פני הדברים, עלינו לשוב את הגרעין הפנימי שלנו כעם. כשנגלה את האהבה בינינו ונעביר את שיטה לעשות זאת לכל העולם, הגוף האנושי יחזור לתפקד בהרמוניה בין כל אבריו, וגם המציאות הנראית לעינינו תשתנה לטובה.
אורן לוי, עורך תוכן בהוצאות הספרים ''
קבלה לעם'' '' ו
קבלה למעשה''.
אנחנו זן נדיר
