מעשה שהיה כך היה: בחירות, ומתמודד לראשות העיר שולח לתושבים מכתב המתאר את ראש העיר הנוכחי כמנוול הנוטל שוחד. כותרת המכתב: ראש העיר הכחיש קבלת הלוואה פרטית מקבלן. למרות שברור שבזמן בחירות הכול מותר החלטתי לקרוא היטב את המכתב, אולי בכל זאת יש דברים בגו.
בפסק הדין נאמר כדלקמן: התובע, ערבי תושב אחת מעיירות הנגב בשם כאמל, דורש מראש העיר היהודי החזר הלוואה פרטית שניתנה בדולרים מזומנים אי שם במהלך ההתמודדות הקודמת על ראשות העיר.
התובע העיד כי מסר את ההלוואה במשרדי העירייה, ובחלוף הזמן נענה בשלילה כאשר בא לבקש את החזר ההלוואה.
לצד התובע עמדו אישתו, אשר העידה כי הנתבע, אותו יהודי, ביקר בביתם באותה עיירה ושם נתן לתובע תשורה של 10 צנצנות דבש אשר שמשו את התובע במסע הבחירות שלו. כך כתוב. אבל, האם לא אמרנו שהנתבע הוא ראש העיר, ולא התובע? ניחא, אולי טעות של הקלדנית, גם אם השופט המכובד חתום עליה.
עוד העיד נהגו של התובע, ערבי אף הוא, אשר שמע את הנתבע אומר ש''מצבו קשה'' וכי הוא ישיב לו אלף דולר בכל חודש.
עד נוסף, מלווה של התובע, ערבי אף הוא, העיד כי ראה את הנתבע משלשל לכיסו כסף מזומן (לא נאמר אם דולרים יורו או דינרים) במינון לא ידוע.
הנתבע, ראש העיר היהודי, אומר כי מעולם לא פגש את העדים, ומכחיש היכרות חברתית עם התובע. לעומת זאת, טען ראש העיר, התובע שהוא קבלן בנייה ביצע עבודה עבור העירייה, עשה אותה קלוקל, ולכן לא קיבל את מלוא המגיע לו על פי דעתו. סביר אם כך, אומר הנתבע היהודי, כי התביעה היא קנוניה בין התובע, אשתו, נהגו וידידו נגד ראש העיר אשר דרש ביצוע עבודה כהלכתה.
טיעונו של הנתבע שמדבור בקנוניה הוגדרה כ''קשה'' ולכן נפסל הטיעון כלאחר יד. דבר לא נעשה כדי לוודא את אמיתות הטענות.
איש לא שאל את עצמו מיהו המטומטם שיודה בפני קבלן ערבי שמצבו הכלכלי הפרטי קשה, ויקבל ממנו כסף מזומן בפני עד, ואף ישלשל לכיסו בפני עד, ואף יסביר לעד נוסף כיצד הוא מתכוון להשיב את המתת, שהוא שוחד לכל דבר ועניין. איש לא שאל את עצמו מדוע לא הועלה חשד סביר לשוחד במקרה שכזה, כאשר קבלן עבודות משלשל לכיסו של ראש העיר מזומנים בפרהסיה. איש גם לא שאל עצמו כיצד ירשה לעצמו ראש העיר לא להשיב את השוחד שניתן בפרהסיה, וללכת עם זה עד לבית המשפט העליון.
מפרסם המכתב, גם הוא מתמודד לראשות העיר בבחירות הנוכחיות, תוהה כיצד עורך הדין של העירייה ייצג את הנתבע, בתביעה פרטית. הוא לא שואל את עצמו כיצד בית המשפט מסכים לניגוד אינטרסים שכזה, ומוכן לשמוע את עורך הדין (שכשל בגדול, על פי התוצאות).
כך ''הוכח'' שראש העיר חייב לתובע 4000 דולר והוא חויב בתשלום, ובהוצאות משפט.
האם יכול יהודי לקבל משפט צדק נגד ארבעה ערבים שקשרו קשר להעיד נגדו?
לפני שנענה על השאלה הזו, נבדוק עוד אירוע, הקשור בדיוק באותו ראש עירייה, ובאותו בית משפט עליון.
לפני כשנה נחנכה באותה עיר תחנת רכבת חדשה, שכולה בשטח השיפוט של העיר. למרות זאת תבעה העיירה הערבית המצויה ארבעה קילומטר משם, מקום מושבו של כאמל, מן הצד השני של הכביש המהיר, שהתחנה תיקרא גם על שמה. זאת למרות שפרנסי אותה עיר ערבית לא עשו דבר, אפילו לא משעול גישה, אל תחנת הרכבת. העיר הערבית איימה במעשי אלימות אם התחנה לא תיקרא על שמה, ושר התחבורה, כיום מועמד לראשות הממשלה נבהל, וביטל השתתפותו בטקס חנוכת התחנה. בית המשפט העליון פסק מניה וביה שהעיר הערבית צודקת, והתחנה אכן נקראת על שמה. גם שנה לאחר מכן לא תרמה העיר הערבית ולו שקל לשיפור פניה של התחנה, ואפילו לא את הסכום הנדרש לכיתוב המחודש.
המסקנה, כאשר נדרשים בתי המשפט לדרוש בין יהודי וערבי, ליהודי אין סיכוי לקבל משפט צדק. עדיף אם כך להימנע ממצבים כאלו, ומראש לא להעסיק קבלן ערבי, כמו שאין להעסיק נהג דחפור ערבי פן יתקוף אותו חיידק הג'יהאד.
האם ראש העירייה למד את הלקח הזה? מסופקני. ברחבי העיר מסתובבים להם קבלנים ערבים, דחפורים נהוגים בידי ערבים, וזה כישלונו הגדול של אותו ראש עיר, וכלל ראשי הערים בישראל המעדיפים לשלם בזול, ורק לאחר מכן משלמים ביוקר, אם בגופם ואם בממונו של משלם המסים.
האם יכול יהודי לקבל משפט צדק בישראל
