|
|
|
הָאִשָּׁה וְהַיָּיִןשמעון מנדס
|
---|
מַרְתֵּף יַיִן כְּהַרְמוֹן נָשִׁים כָּל אִשָּׁה שְׁנַת בָּצִיר יַיִן צָעִיר נוֹשֵׁם כֶּשֶׁף כְּאִשָּׁה יָפָה בְּלֵיל נֶשֶׁף.
בָּצִיר לְקוֹדְמוֹ יִתְבַּשֵׂם בְּגָדוֹל כְּנָשִׁים הַמְּקַנְּאוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה יַיִן מְעוּלֶה גּוּפוֹ רַך וְעָגוֹל כְּאִשָּׁה חֲטוּבָה רַבַּת תּוּשִׁיָּה.
לְגִימָה קְטַנָּה מִן הַיַּיִן מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּרֹך עַל לָּשׁוֹן נְשִׁיקָה עֲסִיסִית בִּשְׁנַיִם מְשַׁכֶּרֶת חוּשִׁים בְּשָׂשׂוֹן.
גַּם לָאִשָּׁה וְגַם לַיַּיִן כֹּחַ נִשְׂגָּב עַל לֵב הַגֶּבֶר הַיַּיִן מְמִיס אֶת לֵב הָאָדָם וְהָאִשָּׁה מְפִיחָה בּוֹ סֵבֶר.
מַבָּט-עַל בִּתְכוּלַת הַמַּדָּפִים שְׁנוֹת בָּצִיר נָחוֹת בַּאֲלָפִים בַּשָּׁנָה הָכִי יְקָרָה-וּמְתוּקָה אֶשֶׁת חֵיקִי חָזָק חֲקוּקָה. |
.
|
|
|