הכותרת אינה שלי, היא רק באה להמחיש את המצב שבו עם ישראל נמצא היום. על אף שדברי חכמה אלה נכתבו על ידי
שלמה המלך (משלי כ''ט י''ח) לפני כאלפיים חמש מאות שנים, על ידי אחד ממנהיגינו הבולטים – לא השכלנו להבין את הדברים לעמקם, ולהמלט מפח יקוש של מדיניות קצרת-רואי.
יוסי שריד אמר הערב בסיום הפרק על מלחמת ששת הימים:
נאצר טעה ו
חוסיין טעה, ומדוע אנו היינו צריכים ליפול בין הטעויות שלהם. כבר ארבעים שנה שאנו משלמים את מחיר הטעות של הכבוש. והוא צדק.
השנה היתה 1978, בראש עיריית שכם עמד אז
בסאם אל-שַׁכְּעָה, איש החזית העממית לשחרור פלסטין. בימים ההם הארגון הנ''ל היה הקיצוני ביותר מבין הארגונים הפלסטינים. עמדותיו אז תאמו את העמדות של החמאס היום. אלא שלארגון הזה לא היה צבא חמוש כמו זה של החמאס היום. לעיריית
שכם היתה תחנת-כח לייצור חשמל, ששרתה את שכם וסביבותיה. מנוע הדיזל שהפעיל את הגנרטור עמד לנפוח את נשמתו, וראש העיר בקש לרכוש גנרטור עם מנוע דיזל חדש.
אנשיו רצו ובאו ב
אירופה בחפוש אחר יחידת – כח אמינה. לבסוף הם החליטו לרכוש גנרטור מתוצרת
גרמניה. הפלסטינים האמינו במשאיות הדיזל של
מרצדס, וגם כאן הם האמינו שהיחידה הגרמנית היא החלופה הטובה ביותר.
ראש העיר נפגש עם מושל שכם, ובקש ממנו להסדיר את ייבוא הגנרטור. המושל השיב כי הוא יעביר את בקשתו למפקד האזור.
מושל שכם שסבל קשות מעמדות ראש העיר, חפש לנקום בבסאם אל-שכעה, ולהציגו בפני תושבי עירו, כמנהיג שאינו רואה את טובת תושבי עירו, אלא את טובת ארגונו. המושל שקל את הסוגיה, ובפגישה עם מפקד האזור הוא הציג את בקשת ראש העיר. בנוסף היה לו רעיון משלו כיצד לדחות את בקשת ראש העיר, ולהציע לו סוכריה. צריך לקשור את שכם לישראל בקשר בל יינתק. וכל אימת שראש העיר יעמוד במריו, אפשר יהיה להוריד את השלטר לעיר שכם - ולהצביע על ראש העיר.
הוא הציע למפקד האזור לדחות את בקשת הרכש של ראש העיר, ובמקום זאת להציע/לכפות על ראש העיר לחבר את שכם לרשת החשמל של ישראל. הפיתוי היה תעריף מוזל לקילוואט. עיריית שכם מכרה אז לתושביה קילוואט חשמל במחיר של 80 אגורות. בישראל המחיר לקילוואט היה קרוב ל-30 אגורות (אם אינני טועה). הרעיון שהציע המושל למפקד האזור, שהמימשל הצבאי יחבר את שכם לרשת הישראלית חינם. בנקודת החבור יוצב מונה של העירייה. חברת החשמל הישראלית תמכור לעירייה קילוואט חשמל במחיר של 25 אגורות, והעירייה תוכל למכור אותו לתושביה ברווח של חצי לירה - ועדיין זה יהיה זול יותר לתושב (5 אגורות).
אלא שבסאם אל-שכעה לא רצה להתחבר לישראל. הוא רצה בתחנת-כח עצמאית משלו, שתבטיח את עצמאותו. התרגיל של הרווח הכספי לעירייה לא עבד עליו, והאיש עמד במריו. לא הועילו כל הטעונים של קציני המימשל ובראשם מושל הנפה, שהחבור לישראל יועיל לעירייה לשפר את שרותיה, בעקבות ההכנסה הכספית הנאותה, שתתווסף לה.
הוא רצה עצמאות, והמימשל הצבאי שלנו בקש לשים ידו על השלטר. סופו של דבר ראש העיר נפצע ממטען חומר נפץ שהושם מתחת למכוניתו ע''י המחתרת היהודית דאז. ושכם חוברה לרשת החשמל של ישראל.
והיום, ה''שבח'' לקציני המימשל, ידינו על השלטר. ומה זה נותן לנו, מעבר לכאב ראש מיותר?
אותו הדבר עשינו גם בעזה, שחוברה לרשת החשמל. יש כסף אין כסף, הפלסטינים אינם יכולים לעמוד בנטל התשלום השוטף עבור צריכת החשמל. האם מישהו מעלה על דעתו לנתק את החשמל לשכם או לעזה? קדחת בצלחת. זה לא מחנה צבאי. יש בתי חולים. יש מתקני סניטציה ועוד כהנה. אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו לנהוג בתושבי השטחים כמו
סודאן ב
דארפור.
אם הם היו עצמאיים עם החשמל שלהם – הרווח כולו היה של עם ישראל.
באין חזון ייפרע עם
