|
|
|
פיל סגול
מיכאל מ. שרון
איש העשירונים התחתונים - האזרחיות המיליטריסטית
לעיתים צצה בחוגי השמאל התמיהה: הרי העניים, הרעבים, ענינם בפתרונות חברתיים/כלכליים למצוקתם, ומדוע בקרבם נמצאת המיליטריסטיות הימנית העזה ביותר בנוסח:
אני רעב -מוות לערבים?
האם יש כאן הסחת דעת כלפי מטרה חיצונית פרי טמטום ונחשלות, כפי שנוהגים לאמר מטיפי השלום האמידים?
גישתי שונה לחלוטין, וגורסת שככל שאדם מנושל יותר ממקורות כלכליים וחברתיים, ככל שהוא שרוי יותר במצוקה בסיסית, כך חשיבתו מתקרבת יותר למודל של האדם הכלכלי הרציונלי הטהור.
בן העשירונים הנמוכים מזהה נכונה עד להדהים את גורמי מצוקתו: *חוסר ההכרעתיות* בסכסוך הישראלי ערבי, מה שניתן לכנות סכסוך המנוהל מתוך עמימות למטרת המשכיותו והזנתו.
את מי משרתת עמימות זאת? אוליגרכייה של העשירונים העליונים. שכן גם השלום שיושג בתנאים של היעדר הכרעה, ישמור על תקציב הבטחון ועל גודל המערכות הבטחוניות באותה רמה, ואף יגדילם.
המערכת הבטחונית הכבדה והתודעה הבטחונית במצב נמשך של חוסר הכרעתיות גורמת להזרמת סכומי עתק לחוגים הבטחוניים והקשורים איתם - ממסד השמאל.
הבטחון גם משמש עילה להעלמות כספים רבים שהיו צריכים לזרום לעשירונים הנמוכים. ניתן לכנות זאת סרח העודף הבלתי מוסבר של עמימות
תקציבית, מעבר לסכומים המושקעים ישירות בבטחון.
העשירונים העליונים חיים בדירות יפות ווילות בעשרות או מאות אלפיהם, אף שתרומתם ליצור ולתל''ג מזערית. סביבם פורחת מערכת תרבותית וכלכלית אדירה המזרימה להם את מירב כספי התוצר - הלוא היא המערכת הביטחונית.
הרטוריקה התרבותית שלהם הינה יונית, שכן הם מעונינים בחוסר הכרעתיות צבאית שתנציח מצב זה.
לעיתים כאשר חלילה מתקרב איזה שלום מיוחל, מלביש ברק כמה צ'פחות משפילות על גבו של עראפת בקמפ דיויד ומסכל הסדר כזה, בהשפילו בפומבי מנהיג ערבי גדול.
פעמים אחרות דואג שמעון פרס לאחר הסדר אוסלו לחסל את יחיה עייש המהנדס ולסכל את ההסכם בהציתו גל של אלימות. לאחר מכן נראה פרס בסרבל צבאי בעת הפצצת אזרחים חסרי ישע בלבנון. כך מסכלת האוליגרכיה השמאלית העשירה הכרעה והסדר, ומנציחה את הזרמת כספי המדינה אליה.
ניתן איפוא לדבר כאן על הצבאיות המעממת/יונית.
איש העשירונים הנמוכים שואף להכרעה בעימות, ולכך שתקציב הבטחון יפחת.
לכן, כל מראה של העמימות מונעת ההכרעה בשם הנאורות (המנציחה את עושק הכלל על ידי האוליגרכיה) כגון מראהו של אחמד טיבי או חברי כנסת ערביים - מזכיר לו שוב ושוב את שימור העמימות המנציחה את מצוקתו ומצוקת המשק כולו.
לכן, איש העשירונים הנמוכים, איש המצוקה, הינו אזרחי במהותו, בניגוד לצבאיות האוליגרכיות, אך מגמתו הינה מיליטריסטית - שתהיה הכרעה סוף סוף. לכן ניתן לראות בו את איש האזרחיות המיליטריסטית. הוא מתעב אותה אמביוולנטיות של האליטות האוליגרכיות משמרי הצבאיות, המעמיקה את מצוקתו בשם הדיבור הגבוה והעמום.
|
|
|
פיל סגול / טור אישי
